הלכות חדשות בתחום הפלילי בדיני עבודה

עוד קבע בית הדין הארצי לעבודה, במסגרת פסיקה מיום חמישי האחרון בשני תיקים נוספים, כי מסירת תלוש שכר לעובד היא חובה שאיננה עבירה של זוטי דברים וכן כי יום המנוחה השבועי חייב לחול רק באחד משלושת הימים הקבועים בחוק - שישי, שבת וראשון. הדברים נקבעו במסגרת שלושה ערעורים מטעם המדינה - אותם קיבל בית הדין הארצי לעבודה – על קביעות קודמות של בית הדין האזורי לעבודה.

גלי לוי, התובעת הראשית במשרד הכלכלה: "בית הדין הארצי לעבודה העביר לאחרונה מסר ברור למעסיקים – הוראות חוקי העבודה הינן מהותיות וגם נושאים שנתפסים כטכניים אינם זוטי דברים. חשוב שמעסיקים יהיו מודעים לכך וכן לעבודה שהם לא יכולים להסתמך על אחרים לגבי עניינים בסיסיים שעליהם להיות מודע להם כמעביד ולטעון לאי ידיעת הדין - הדבר רלוונטי הן לגבי מעסיקים והן לגבי נושאי משרה רלוונטיים".

בתיק הראשון, תיק ע"פ 4947-01-13 - ההלכה המנחה: אי מסירת תלושי שכר איננה עבירה של זוטי דברים ואין די בכך שהמעביד מראה לעובדיו תלושי שכר ומסביר להם את אופן חישוב שכרם לפיו, אלא עליו להשאיר בידם עותק מתלוש השכר. המדובר בערעור שהגישה המדינה בהתייחס להכרעת דין מזכה בבית הדין האזורי לעבודה בעילה של זוטי דברים. העבירה בכתב האישום הינה עבירה של אי מסירת תלושי שכר לעובדים זרים בניגוד להוראות חוק הגנת השכר וחוק עובדים זרים. הזיכוי במסגרת פסיקת בית הדין האזורי בוטל ובית הדין הארצי הרשיע את הנאשם וכך קבע בית הדין הארצי לעבודה: "הננו מאשרים את ההסדר לפיו יש מקום להרשיע את המשיב בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום כאמור לעיל ולפיכך זיכויו מהטעם של זוטי דברים לפי סעיף 34יז לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 - בטל בזאת. כאן המקום להדגיש כי בנסיבות המקרה לא הייתה מחלוקת ששלושה מהתלושים לא הומצאו לעובדיו של המשיב. המשיב מצדו היה מציג לעובדיו כל חודש את תלושי השכר ומסביר להם את הפירוט. אי מסירת תלושי שכר בנסיבות המקרה שלפנינו איננה עבירה של זוטי דברים. אין די בכך, שהמעביד מראה לעובדיו תלושי שכר ומסביר להם את אופן חישוב שכרם לפיו, אלא עליו להשאיר בידם עותק מתלוש השכר וזאת על מנת לאפשר לעובדים לבדוק באופן עצמאי ואובייקטיבי, שלא מפי המעביד, את נכונות הפרטים הרשומים בתלוש השכר. ייתכן מקרה בו המעביד יטעה בתום לב לגבי ניכוי מסוים שנוכה מעל המותר וכו', לא יתכן שבמקרים שכאלה לא תהיה בידי העובד האסמכתא ובכלי הזמין לבדיקת פרטי התלוש כפי שהוצג לו ע"י מעבידו".

בתיק השני, תיק ע"פ 64034-12-12 - ההלכה המנחה: על פי חוק יום המנוחה על המעביד ליתן יום מנוחה רק באחד משלושת הימים הקבועים בחוק - שישי, שבת וראשון וכי שבוע ימים הינו מיום ראשון עד יום שבת. בתיק זה הנאשמים הורשעו בבית הדין האזורי בעבירה של העסקה במנוחה השבועית של עובד (לא יהודי) בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. הערעור נסב על קולת העונש מאחר ובגזר הדין של בית הדין האזורי לעבודה נקבע קנס פלילי ע"ס 12 ש"ח על כל אחד מהנאשמים בלבד תוך התחשבות בקביעות משפטיות של בית הדין האזורי במסגרת אותו התיק לפיהן ניתן ליתן לעובד שאינו יהודי יום מנוחה שאינו שישי, שבת או ראשון. בית הדין הארצי לעבודה הפך את הקביעות המשפטיות שגרמו לבית הדין האזורי לגזור את דינם של הנאשמים באופן נמוך קיצונית וקבע מפורשות כי "הכלל הינו שעל המעביד לתת לעובד שאינו יהודי יום מנוחה כקבוע בחוק, אך ורק מבין שלושת הימים לגביהם ניתן לקבל יום מנוחה. דהיינו הימים שישי, שבת וראשון ולא מעבר לזה. למען הסר ספק מבואר בזאת כי שבוע ימים הינו מיום ראשון עד יום שבת".

בתיק השלישי ע"פ 20815-02-13 - משמעות ההלכה המנחה: מעביד לא יכול להסתמך על אנשי מקצוע לגבי עניינים בסיסיים שהמעביד צריך לדעת כמעביד ושזהו לכאורה צריך להיות תחום מומחיותו כמו עניינים של שכר מינימום ועניינים של ניכוי בגין הוצאות מגורים. המדובר בערעור של המדינה לאחר זיכוי בבית הדין האזורי לעבודה בגין עבירה של ניכויי יתר בגין הוצאות מגורים לעובדים זרים במשק חקלאי בניגוד להוראות חוק עובדים זרים. בדיון בבית הדין הארצי בוטל הזיכוי והמשיב הורשע. בית הדין הארצי לעבודה פסק כי: "... מצאנו מקום להעיר כי ישנה בעייתיות בהסתמכות לגבי עניינים בסיסיים שהמעביד צריך לדעת כמעביד ושזהו לכאורה צריך להיות תחום מומחיותו כמו עניינים של שכר מינימום ועניינים של ניכוי בגין הוצאות מגורים - עליהם ניתן לעמוד על נקלה ללא צורך בחישובים מתוך קריאת הדין עצמו שעל פניו איננו נתון לפרשנות".