תוכנית ב-5 שלבים לקידום מערך חיסכון פנסיוני לאזרחי ישראל
לקראת הדיון שהתקיים (16.10) בוועדת העבודה של הכנסת בדבר הקמת מועצה ציבורית לחינוך פיננסי, פנה רוני הלמן, יו"ר איגוד הפנסיה הישראלי בלשכת המסחר, לשר האוצר, ח"כ יאיר לפיד, בהצעה ליישום תוכנית בת חמישה שלבים לקידום מערך החיסכון הפנסיוני בישראל.
פנייתו של הלמן נובעת בעיקרה מסקר הלמ"ס (מיום 9.10.2013) בדבר הסדרי פנסיה של מועסקים. מהסקר עלתה תמונה עגומה לפיה רק ל-82% מהמועסקים יש הסדר פנסיה כלשהוא, כאשר מבין המועסקים בגילאי 24-20 יש רק ל-56% הסדר פנסיוני. עוד עלה כי בקרב העצמאיים המצב הרבה יותר חמור ורק ל-58% יש הסדר פנסיוני.
לדברי הלמן במכתבו ללפיד "מדובר בנתונים מדאיגים, שכן החל משנת 2008 ישנה חובת הפרשה פנסיונית לכלל השכירים במשק. הגם זאת, שכירים רבים, בייחוד צעירים, כלל אינם מודעים לחשיבות החיסכון ארוך הטווח כבר בגיל צעיר, ומעדיפים לוותר על ההפרשה הפנסיונית, לטובת הכנסה נוספת כיום. היעדר הכוונה פנסיונית בסיסית גורמת לאזרחים רבים להגיע לגיל השלישי בתת- חיסכון, תוך קבלת קצבת פנסיה זעומה."
עוד הוסיף כי "בורות פיננסית ופנסיונית מובילה אזרחים רבים לקבל החלות כלכליות שגויות, אשר פוגעות בהם בעיקר. ניתן להעניק מיומנויות פיננסיות לתלמידים בבתי-הספר, הכוונה פיננסית לחיילים משוחררים לקראת החיים האזרחים, קביעת דרישה לקורס פיננסי בסיסי כתנאי לקבלת כל תואר אקדמאי בישראל, חוגי ערב במתנ"סים העירוניים וכדומה."
משכך הציע הלמן ללפיד לקדם במהירות תוכנית מקיפה לחינוך פיננסי בישראל תוך יישום חמישה צעדים שישדרגו את החיסכון הפנסיוני של אזרחי ישראל:
1. חיסכון לפי מעגל חיים - אזרחים רבים משתכרים באופן לא קבוע לאורך תקופת עבודתם, כשחלקם נהנים מתקופות בהן השתכרותם גבוהה במיוחד, ותקופות עם הכנסה נמוכה (כגון עובדי היי-טק, רופאים, אומנים ועצמאים). כיום ישנה מגבלה לגובה ההפקדה השנתית לחיסכון פנסיוני, המבוססת על מודל השתכרות אחיד לאורך השנים. משכך, יש לאמץ מודל לפיו החישוב להטבות מיסוי הינו לכל מעגל החיים של החוסך, ובתקופות שיש לו יותר הכנסה הוא יוכל להפקיד יותר, על חשבון השנים הפחות חזקות.
2. שיפור פנסיית החובה - כיום חובת המעסיקים להפרשה פנסיונית לפי צו ההרחבה לפנסיית חובה במשק, נמוכה משמעותית מהמקובל במדינות מערביות. החל משנת 2014 יעלה שיעור ההפרשה הפנסיוני של עובד ומעסיקו ל-17.5% מהשכר, אולם מדינות רבות ב-OECD קובעות שיעור הפרשה פנסיוני מעל 20%. בנוסף, חובת ההפרשה הפנסיונית היא עד לגובה השכר הממוצע במשק. משכך, יש לקבוע חובת הפרשה פנסיונית בשיעור של 20% מהשכר על כל רכיביו. כמו כן, לקבוע כי חובת ההפרשה תהיה עד תקרת השכר המזכה להטבות פנסיוניות (עד 4 פעמים מהשכר הממוצע במשק).
3. הגבלת משיכת פיצויי הפיטורין - כיום ההפרשה לרכיב הפיצויים מהווה כשליש מחיסכון הפנסיוני. לאור התחלופה במקומות העבודה, הרי שרבים מושכים את כספי הפיצויים מבלי להבין כי בכך הם מקטינים את שיעור הקצבה שתעמוד להם בגיל פרישה. משכך, יש למנוע משיכת כספי פיצויים ולקבוע כי פיצויים אלו יעמדו לעובד בגיל פרישה בלבד. הגם זאת, עובד שבמשך למעלה מחצי שנה לא הצליח למצוא מקום עבודה חלופי, יוכל לקבל על חשבון פיצויי הפיטורין חלק מכספיו, עד למציאת מקום עבודה חדש.
4. הרחבת בסיס החיסכון - יש לקדם דרכים יצירתיות להפניית מקורות נוספים לחיסכון הפנסיוני, כפי שנעשה לאחרונה גם בארה"ב. לדוגמא, יש לאפשר הפקדת החזרי מס לתוכניות פנסיה, המרת ימי חופשה ומחלה לא מנוצלים להפרשה פנסיונית וכדומה. באותה המידה, בכדי לעודד עמיתים להמשיך לחסוך בקרן ההשתלמות מעבר למועד המשיכה, יש להעניק הטבות מס נוספות למי שממשיכים להפקיד בקרן מעבר ל-6 שנים, כאשר הטבת המס תגדל ככל שמשך ההפקדה בקרן יוארך. דהיינו, עמית יוכל לפדות את הקרן לאחר 6 שנים, אולם יחשוב על כך פעמיים במידה ויתחיל לקבל הטבות מס נוספות לאחר 6 שנות חיסכון, ויעדיף לדחות את המשיכה, אפילו עד גיל פרישה.
5. העלאת גיל הפרישה - לאור המשך מגמת עליית תוחלת החיים, הרי שאין מנוס מלהעלות את גיל הפרישה ל-70 הן לגברים והן לנשים. יש להעלות את גיל הפרישה בהדרגה לאורך 10 שנים, בכדי לא לפגוע בעובדים שקרובים כיום לגיל הפרישה. הגם זאת, יש לאפשר לנשים לפרוש כבר בגיל 65, במידה ואותה אישה מעוניינת בכך. באותה המידה, יש לאפשר לגברים שעובדים במקומות עבודה קשים פיזית, גם לפרוש בגיל 65, במידה ולא נמצא להם מקום עבודה נוח יותר. במקביל, יש לפצות את האזרחים בקביעת תוספת דחיית קצבת זקנה מביטוח לאומי בשיעור 5% לכל שנה עבור מי שממשיך לעבוד מעל גיל 65, ותוספת של 10% למי שממשיך לעבוד מעל גיל 70 עד גיל 75, שאז הוא מקבלה בכל מקרה. כמו כן, עובד שנכנס למסלול של דחיית הקצבה, יזכה בלפחות 120 קצבאות, ואם לא יאריך בימים, הרי שאת יתרת הקצבה יקבלו יורשיו.
