כנסת נכבדה – עצרו את מבול החקיקה

כנס החורף של המושב החמישי בכנסת ה- 20 יחזור ויתכנס שוב  לאחר פגרת הקיץ ב- 14 באוקטובר ולפי ההערכות זה יהיה המושב האחרון וכנסת זו תכלה את ימיה לקראת הבחירות לכנסת הבאה. כאשר אנו בוחנים את דברי החקיקה שהחברי הכנסת בישלו לנו בכנסת הנוכחית כד כה, אנו מבחינים מיד שהמושג "ככל המרבה זה משובח" רווח מאד בקרב המחוקקים, ומתקיימת מעין תחרות שמי שמגיש יותר הצעות הוא ח"כ יעיל, חרוץ ועושה את עבודתו נאמנה.

אך לא כך הדבר. המרבים בהנחת דברי חקיקה מבזבזים את זמנם לריק וגרוע מכך, הם אף מחבלים בעבודת הכנסת. בכנסת הנוכחית הונחו עד כה 5,024 הצעות חוק. 560 בלבד מהצעות אלו השלימו את הליך החקיקה, ופורסמו בספר החוקים של המדינה. המשמעות היא ש-80% מזמנם של הח"כים המוקדש לחקיקה הפרטית יורד לטמיון. תארו לעצמכם שאדם מגיע למקום עבודתו ומייצר מוצר שבסופו של דבר נזרק לפח. ברור שאם תופעה זו חוזרת על עצמה, הבעלים היה מפטר את אותו עובד.

הח"כים איבדו כל פרופורציה וכשלו בהבנת מהות התפקיד אליו נבחרו. הכלי החשוב שניתן לחברי הכנסת- החקיקה, צריך שלא יפגע באזרח, בדמוקרטיה ובמגזר העסקי. חובה על המחוקקים ליצור איזון נכון של הצרכים, ולפנות זמן יקר לקשר עם המגזר העסקי והציבור כדי להזין עצמם בחומרים "מהשטח" שיסייעו לעבודתם הפרלמנטרית ולפיקוח על עבודת הממשלה. אחרת, מבול החקיקה יפגע בערך הדמוקרטי שלשמו הוא נוצר. יותר חוקים משמעותם סרבול, רגולציה ואזיקה בשלשלאות ברזל של חופש הפרט והעיסוק

בשנים האחרונות ניכר כי מקבלי ההחלטות מנותקים מהמגזר העסקי. הם לא מודעים למגמת ההכבדות החונקת את המגזר העסקי. כל עלות נוספת שהחקיקה מוסיפה למערכת, גם אם בצידה יש כוונות טובות ורצון טוב, גם אם יש הגיון מאחוריה, בסופו של דבר מחלחלת לצרכן הסופי ומעלה את יוקר המחיה של כולנו.

לרובנו ברור שבסופו של דבר כל הרגולציה הזאת מוסיפה עלויות למערכת ועושה רע לאזרחים בראייה כוללת, אבל כל אחד במקום שלו רוצה להיות בטוח שהוא עושה את הדבר הנכון. אך האם המחוקקים שלנו פועלים במקצועיות ושואבים השראה מהמקובל בעולם? בישראל ישנם 365 תחומים שיש בהם רגולציה ממשלתית. זה  אומנם לא נשמע דבר גדול, מה עלות ציות של כל חוק שכזה עולה לעסק? כל פעם מדובר בעלות קטנה, תוספת כביכול שולית, אבל הדברים האלו בסופו של דבר מצטברים לכדי עשרות אחוזים המעלים את המחיר הסופי לצרכן הישראלי- לעומת מקומות מקבילים בעולם – את זה לדאבון הלב המחוקקים לא השכילו להפנים.

נתבונן לדוגמא בשלל החוקים שהכנסת אישרה שיישומם מעלה בצורה ישירה את יוקר המחיה:

• חוקי העבודה: כ-200 תיקוני חקיקה, חקיקה חדשה ותיקוני תקנות בתחום זה. כולם מערימים נטל כספי על המגזר העסקי ופוגעים בזכויות יסוד של מעסיקים. באף אחד מהחידושים כמעט לא מצוינים זכויות המעסיק או חובות העובד.
• חוקי הגנת הסביבה: שלל חוקים שנועדו להגן על הסביבה, אולם הם מעבירים את עיקר הנטל למגזר העסקי, גם כאשר אותם עסקים משרתים מטרה חברתית חיונית וראויה, וגם כשהמוצרים שאותם מעוניינים למחזר כלל לא נמצאים בחזקת אותם עסקים.
• חקיקה צרכנית: עשרות תיקונים בחוק הגנת הצרכן. מרבית דברי החקיקה בתחום מפרות את האיזון ביחסי מסחר תקינים, ומעודדות צרכנות לא אחראית וחיכוך מתמיד בין בית העסק לבין הצרכן.
• חובות דיווח מקוון: מסת דיווחים חדשים כמו דיווח מקוון על כל עסקת מע"מ, דיווח מקוון למס הכנסה בנוסף לדיווח הידני, חובת דיווחים שנתיים לביטוח הלאומי, שורת דיווחים לאגף שוק ההון ועוד.
• יצירת עבירות פליליות: זמן רב מוקדש היום על ידי המעסיק כדי להימנע מלעמוד בפני אימת הדין הפלילי. כבר היום מופיעות בספרי החוקים למעלה מ-1,000 עבירות פליליות (חוקי הגנת הסביבה, חוקי צרכנות, חוקי עבודה ותחום הפיננסי).

מוצע ליו"ר הכנסת ולשרת המשפטים לבצע רפורמה בתחום החקיקה בכנסת. במסגרתה, יוגבל מספר הצעות החוק הפרטיות וההצעות שיעלו בוועדת שרים לחקיקה כך שכל חבר כנסת יוכל להגיש עד 4 הצעות חוק פרטיות בשנה. בנוסף, מספר הצעות החוק שעולות לדיון מדי שבוע בוועדת השרים לחקיקה לא יעלה על 10. כמו כן, מוצע להגביל את מספר ההצבעות במליאת הכנסת על הצעות חוק שמובאות בקריאה טרומית ל-200 בשנה ,במקום כ-750 הצעות חוק שעולות להצבעה כיום. כל זאת, לצד חיוב ביצוע (RIA (Regulatory Impact Assessmen

-  תהליך הערכת השפעה התועלת והמשמעויות הצפויות למשק מהחלת כל חקיקה רגולטורים חדשה להצעות חוק פרטיות , כפי שמחויב בהצעות חוק ממשלתיות.

המגזר העסקי לא צריך כלום מהמדינה, גם לא תקציבים או כסף. הוא צריך שינהיגו מדיניות המרסנת את מגמת ההכבדות הלא פוסקת.