לחסל את מקלטי המס

החלטת האיחוד האירופאי, המחייבת את חברת אפל להחזיר מיסים לממשלת אירלנד בהיקף של 13.4 מיליארד דולר, איננה יותר שאלת הלגיטימיות ביצירת שיטות של מקלטי מס או הענקת הטבות מס מיוחדות לחברות גדולות על מנת שירשמו את פעילותן העסקית בארץ זו או אחרת.

את החלטת האיחוד האירופי בעניין אפל ראוי להעריך כנקודת מפנה היסטורית בכל הקשור לשימוש במקלטי המס בעולם או הענקת הטבות מס מיוחדות. בנוסף, היא מציפה בעיה עולמית כבדת משקל שמתחילה למקד את תשומת הלב אל העובדה שמספר חברות גלובליות צוברות עושר אגדי, שבחלקו הגדול הוא גם בבחינת רווחים כלואים, בעוד מיליוני תושבים בעולם סובלים מחרפת רעב ומדינות רבות, כולל ארה"ב, נאבקות ללא צורך בפתרון בעיות תקציביות על חשבון אוכלוסיית מדינתן.

הרצון של מספר מדינות, ובעיקר אירלנד, למשוך לשטחן חברות גלובליות בדרך של יצירת מקלטי מס והטבות מס מיוחדות ומפליגות, מבשר, לאמיתו של דבר, את תחילת קריסתה של שיטה קלוקלת זו. אט אט מתעוררות מדינות העולם להבין שנוצרת בעיה כלל עולמית חדשה שהיא פרי של מתן סיוע להתחמקות מתשלום מס אמת.

על פי הפרסומים האחרונים, 10 תאגידים מובילים בעולם מחזיקים רווחים כלואים בהיקף של 672 מיליארד דולר. הם הפיקו רווחים אלה מאוכלוסיות בארצות שונות בעולם. רווחים אלה אינם חוזרים אל אותן מדינות, אלא תופחים ונצברים בחשבונות החברות. מחקר שהתפרסם רק לאחרונה מצביע על כך שחלק ניכר מ-500 חברות פורצ'ן (Fortune) מתחמקות מתשלום מס אמת לממשלת ארה"ב. על פי מחקר זה, אם כל חברות פורצ'ן 500 היו משלמות את המיסים המגיעים מהן לממשלת ארה"ב במקום להעבירם למקלטי מס, ארה"ב הייתה נהנית מתוספת הכנסה של 717 מיליארד דולר, זאת בעוד שהגרעון בתקציב הפדרלי בשנת 2015 עמד על 438 מיליארד דולר.

מאד מפתיע שהאוצר בארה"ב הצטרף לפניית אותם 185 מנכ"לים של חברות אמריקאיות אשר שלחו מכתב מחאה למנהיגי האיחוד האירופי בו הם מביעים התנגדותם להטלת תשלומי מס נוספים על חברת אפל. בסופו של דבר, הנפגעת העיקרית מכל השיטה של מקלטי המס בעולם היא דווקא ארה"ב. הזדרזות משרד האוצר האמריקאי לתמוך באותה קבוצת מנכ"לים מוכיחה העדר שיקול דעת מיניסטריאלי וכפיפות לאינטרס צר של חלק מן מהגזר העסקי בארה"ב.

מספרים מטורפים אלה מצביעים על בעיה כלל עולמית חמורה בהפרת האיזון העולמי בין העושר הנצבר על ידי מספר מועט של חברות ענק לעומת המצוקות החברתיות והגרעונות התקציביים של מדינות רבות. הסדר העולמי עצמו מאוים. מסיבה זו, תהליך ההתפכחות, ומיקוד תשומת הלב לבעיה, יוביל בסופו של דבר לשינויים מרחיקי לכת בכל הקשור לשיטות השונות של הסטת רווחים ממדינה למדינה, לעצם הלגיטימיות של יצירת מקלטי מס, ולמה שמותר לממשלות לעשות בכל הקשור להענקת הטבות מס מיוחדות לחברות ספציפיות.

כשהאיחוד האירופי קובע שאפל צריכה לשלם לממשלת אירלנד מיסים נוספים מעבר להסכם שבין אירלנד לאפל, הוא כאילו מתערב בהסדר שנעשה בין ממשלה אוטונומית לבין חלק מהמגזר העסקי, על פי שיקוליה והעדפותיה של אותה מדינה. אפשר לשאול מה זה אכפת לו? למה הוא מתערב בענייניה או בהכנסותיה של מדינה נפרדת. אבל זה מאד אכפת לו, ויש לכך סיבה טובה. הענקת הטבות מפליגות לחברת אפל באירלנד יוצרת מצב של תחרות לא שווה ולא הוגנת. היא מאפשרת לאפל להתחרות מול חברות גרמניות, צרפתיות או הולנדיות בארצות האיחוד האירופאי בעדיפות ברורה. היא פוגעת בעקרון הבסיסי של קיום תחרות הוגנת שכן אם אין תחרות בתנאים שווים אין תחרות אמת. עקרון זה כבר עוצב, בהסכמה בינלאומית, במסגרת ה- World Trade Organization)  WTO) שישראל חברה בו. באמנת ה- WTO נקבע מפורשות שמדינה החברה בארגון אינה יכולה להעניק הטבות מס מיוחדות כנגד ביצוע יצוא. השאיפה היא שהתחרות בשווקי העולם תהיה הוגנת, ושמדינה כלשהי לא תצטרך לעמוד מול תחרות לא שווה המבוססת על הטבות מס המוענקות על ידי מדינה כלשהי כנגד ביצוע יצוא.

באיחוד האירופי הבעיה מורכבת יותר, שכן טרם נקבעה בו אחידות ברמות המס. האיחוד עדיין מרשה לכל מדינה לקבוע את רמת מס החברות והמס על משיכת רווחים לפי ראות עיניה. אולם רמת מס זו חייבת להיות אחידה באותה מדינה, החברה באיחוד, לכלל החברות העסקיות, ואותה מדינה תצטרך לשקול היטב אם היא מוכנה להעניק רמות מס נמוכות לכלל המגזר העסקי.

האיחוד האירופי לא פתר לחלוטין את הבעיות הקשורות באי השוויון ברמות המס. שיעורי מס שונים בפערים דרסטיים, כמו מס חברות בשיעור 37% לעומת 12.5%, בוודאי ישפיעו על שיקולי חברות היכן להקים את בסיס פעילותן המסחרית והייצורית. מנכ"ל אפל, טים קוק, טעה כשהגדיר את החלטת האיחוד האירופאי כ"פוליטית" אבל הוא צדק כשהוא אמר שהיא "מהווה ביטוי" לשאיפת האיחוד להביא להרמוניזציה של שיעורי המס.

יש בהחלט לצפות למצב בו האיחוד האירופי ישאף לאחידות בשיעורי המס המוטלים על חברות עסקיות ועל הרווחים המועברים לבעלי המניות. ויש גם לצפות להתעוררות עולמית שתתקוף את כל שיטת מקלטי המס בעולם. על פי הדיווחים, אינדונזיה כבר דרשה מגוגל מיסים בהיקף של 400 מיליון דולר, וגם יפן מאמצת מדיניות דומה.

שיטה זו של משיכת חברה, או העברת רווחיה של חברה, למדינה זו או אחרת בדרך של יצירת מקלטי מס או הטבות מס מיוחדות היא שיטה קלוקלת שפוגעת בתחרותיות ואף מכשילה מדינות מהשגת יתרונות כלכליים בדרך בריאה ונכונה יותר. השגת יתרון כלכלי בדרך של הענקת הטבות מס עדיפות לחברות מסוימות, אינו מבריא את הכלכלה או מייעל אותה, הוא יוצר תלות באותן חברות. מדינות צריכות לשאוף למשוך אליהן חברות תוך יצירת אטרקטיביות שאיננה בנויה על הטבת מס: תשתית חזקה, שירותים יעילים, זמינות כוח אדם וגישה אוהדת בפועל לפעילות המגזר העסקי.

כל השיטה המורכבת הזו של הענקת הטבת מס מיוחדת או יצירת מקלטי מס היא שיטה קלוקלת ורקובה מיסודה. היא פוגעת בעיקרון התחרות ההוגנת, מונעת ממדינות את התמריץ להבראת כלכלתן בדרך של התייעלות ובניית תשתית ראויה, מרתקת הון אדיר לחשבונות כלואים במקום שיוזרם חזרה לכלכלה העולמית ואף יוצרת, במדינות רבות, גירעונות תקציביים הפוגעים בחברה. שיטה קלוקלת זו, מוטב כי מדינות העולם יתעשתו ויחסלוה כליל. אחרת, קומץ חברות עילית ישתלטו על ההון העולמי.         

מאמר דומה פורסם בגלובס 25.10.16