מיסוי רכב - מבט על
שיחות סלון על מסים מייצרות תגובות דומות עד זהות, בקרב אזרחי ישראל: אנחנו בעד מס אמת (כל עוד הוא לא נגבה ממני); המיסוי גבוה מדי (ואל תבלבלו אותי עם עובדות); וכל מה שצריך כדי לפתור את בעיות המדינה זה קצת שכל במשרד האוצר... כאשר מדובר ברכב, מתווסף אלמנט אמוציונלי – כל מי שנוהג ברכב משוכנע שזה הופך אותו למומחה לתחבורה.
לתחושות האובייקטיביות יש כיסוי – מס הקנייה, המכס, אגרות הרישוי והמיסוי על הדלק מגיעים לעשרות רבות של מיליארדים; מחירי הרכב במרבית המדינות בעולם נמוכים יותר; ועדיין, הפחתת מס הקנייה על הרכב כדרישה חברתית נראית תמוהה. לא רק לאור הצורך לממן את הפחתת המס על רכב ממסים אחרים או קיצוץ שירותים ציבוריים, אלא גם לאור הזעקות שיישמעו בחלל האוויר על הסיוע לעשירים. העשירים אולי ייהנו מההפחתה במס הקנייה, אבל כפי הנראה, מס הקנייה מפריע להם הרבה פחות משהוא מפריע לאחרים...
ישנן שאלות רבות בלי "פתרון בית ספר": האם נכון להפחית את מס הקנייה מבלי לחשוב על השלכות הרוחב של תוספת לגודש? אולי יש להפחית המס על הרכב ולהעלות את המס על השימוש? האם יש דרך לעשות את זה בצורה מושכלת, תוך השפעה חיובית על הרגלי הנסיעה? האם בהעדר תחבורה ציבורית ישנה בכלל חלופה לרכב פרטי? האם ניהול ביקושים לנסיעות – מרכיב חיוני בעתיד הקרוב – אכן ישפיע או שיהפוך לנטל מס שהעשירונים העליונים אדישים אליו והשפעתו תזיק בעיקר לשכבות הבינוניות והנמוכות? זיהום האוויר מרכב גורם לתחלואה גבוהה שהשכבות החלשות נפגעות ממנו הרבה יותר – אך מדיניות ממשלתית לצמצום נגע זה באמצעות אגרות גודש או מיסוי דלק תיתפס כפוגענית חברתית וכפטרנליסטית, מה שמחייב יצירתיות רבה בבחירת המדיניות הנכונה.
