סחר חופשי - לטובת המדינות והצרכנים
בזמנים רגילים ובמיוחד בתקופות של האטה כלכלית, קיימת נטיה "טבעית" במדינות השונות בעולם להשתמש באמצעים מגבילי יבוא, בכל מדינה בנפרד כדי להגן על כלכלתה.
האמצעים בהם עושים שימוש בעולם להגביל יבוא הם רבים, חלקם גלויים וחלקם סמויים ואנסה במאמר זה לנגוע רק בחלקם ולהביאם לידיעת ציבור הצרכנים בארץ, הנפגעים העיקריים מאותם אמצעים שהופעלו גם בארץ, בעבר במידה רבה והיום במידה פחותה, המוכרים בשם - הגבלות סחר.
מאז הקמתה ועד תחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת מדינת ישראל השתמשה באמצעים שונים להגבלת היבוא אליה, באמצעות: רישוי היבוא, מכסים גבוהים, דרישות תקינה ייחודיות ואכיפה מחמירה של התקינה ביבוא, חובת סימון בעברית בחו"ל למוצרים מיובאים ועוד. האידיאולוגיה אז הייתה שיש להשתמש באמצעים מגבילי יבוא במטרה לעזור לתעשייה המקומית בתחילת דרכה(תעשיות ינוקא) ולמנוע אבטלה, תוך התחשבות פחותה באינטרסים של הצרכנים בארץ, שמעוניינים לקנות מוצרים זולים יחסית, באיכות טובה ובמגוון גדול יותר - כפי שראו שווקיים בחו"ל.
תחילת חשיפת המשק ליבוא מתחרה, בשנות התשעים
על פי החלטת ממשלה בתחילת שנת 1991 הוחל בארץ בתהליך הדרגתי ומבוקר, שנמשך 9 שנים, של חשיפת המשק ליבוא מתחרה, בתחום המוצרים התעשייתיים (לא נכללו בחשיפה מוצרי מזון וחקלאות).
במסגרת תהליך זה בוטלו הגבלות מנהליות על היבוא (בעיקר חובת רישוי) והופחתו הדרגתית המכסים ביבוא מארצות כלליות (שלמדינת ישראל אין אתן הסכמי אזור סחר חופשי). כתוצאה מכך בשנת 2000 הגיעו שיעורי המכס ביבוא לארץ מארצות כלליות של מוצרי תעשייה ל- 12% לגבי מוצרים סופיים ועד 8% על חומרי גלם.
תהליך החשיפה אז השיג את מטרותיו, כפי שנקבעו על ידי הממשלה, הוא אילץ תעשיות מקומיות רבות, בעיקר כאלה שקודם לכן היו מוגנות מנהלית ומכסית, לעבור תהליכי התאמה והתייעלות, כדי לעמוד בתחרות עם היבוא.
על פי דו"ח מאותה תקופה של מינהל הכנסות המדינה רבים מהמפעלים המקומיים הגבירו את היצוא של מוצריהם, התייעלו ואף פיטרו עובדים, חוללו שינויים בטכנולוגיית הייצור ובשיטות הניהול והשיווק וכדומה. עוד נאמר בדו"ח מאותה תקופה כי הפחתת המכסים גרמה להורדת מחירי המוצרים בארץ שנחשפו ליבוא ותרמה להורדת האינפלציה במשק.
מדינת ישראל, כמדינות רבות אחרות בעולם, השתתפה כחברה בדיונים במסגרת ארגון הסחר העולמי (WTO), בו חברות 159 מדינות (הדיונים האחרונים נערכו בסוף שנת 2013 בבאלי שבאינדונזיה) במטרה להגיע להסכמה בנוגע להסרת חסמי סחר בין המדינות החברות בארגון. התהליך של ביצוע הצעדים בפועל להסרת חסמי סחר, בארץ וגם בעולם הוא תהליך קשה, איטי ונמשך לאורך שנים רבות.
כיצד עושים את הסחר העולמי חופשי יותר?
אחד הגורמים החשובים ביותר בהגבלות הסחר בין המדינות הוא היעדר מידע מתאים וחוסר שקיפות בקבלת מידע עדכני ומדויק בנוגע לתנאי הסחר, בכל מדינה, כפי שיפורט בהמשך.
על פי הסיכומים בארגון הסחר העולמי כל מדינה חברה בארגון צריכה לפרסם את המידע המפורט מטה, במהירות, בצורה לא מפלה ונגישה שתאפשר לממשלות, אנשי עסקים וגופים מעוניינים אחרים להכיר אותו:
* נוהלי יבוא, יצוא וטרנזיט, כולל נוהלים בנמלים ונקודות כניסה לתחומה של המדינה ואת המסמכים הנדרשים.
* את שיעורי המכס ומיסוי מכל סוג המוטלים או הקשורים ליבוא או ליצוא.
* אגרות והיטלים המוטלים על ידי או לטובת סוכנויות ממשלתיות, על או קשורים ליבוא, יצוא או טרנזיט.
* כללים לסיווג או הערכת טובין לצרכי מכס.
* חוקים, נוהלים וכללים ליישומים הקשורים לכללי מקור.
* הגבלות או איסורים הנוגעים ליבוא, יצוא או טרנזיט.
*. אמצעי ענישה נגד עברות על נהלים של יבוא, יצוא או טרנזיט.
* נהלים לערעור.
* הסכמים עם מדינה או מדינות בנוגע ליבוא, יצוא או טרנזיט.
* נהלים המתייחסים לחלוקת מכסות יבוא.
עוד נקבע שעל המדינות לפרסם באינטרנט מידע, שיהיה זמין למעוניינים ולהקים עמדות לקבלת מידע ולמענה לשאלות.
עוד סוכם במסגרת השיחות בארגון הסחר העולמי, לאשר מחדש את ההחלטה מדיונים קודמים(במסגרת שיחות GATT שנערכו בשנת 1994 במרוקו) להמשיך ולנהוג על פי כללי סחר של אי אפליה.
סוכם עוד לפעול לשילובן של המדינות המתפתחות במערכת של הסחר העולמי.
החלטות נוספות התקבלו במסגרת השיחות בנושאים כגון: סחר אלקטרוני, קניין רוחני, סחר והעברת טכנולוגיות ועוד.
הצעדים הנ"ל אמורים לחזק את המגמה העולמית של הנהגת סחר חופשי יותר והגדלתו של הסחר, שיוביל לצמיחה כלכלית כלל עולמית והגדלת התעסוקה במדינות השותפות לסחר.
החברות של המדינות השונות בארגון הסחר העולמי מאלצת אותן גם לפעול להנהגת נהלי עבודה של שיתוף פעולה בין רשויות המכס וקביעת שיטות עבודה דומות לשחרור טובין מיובאים.
שוק חופשי יותר בארץ, תוך שילובו בכלכלה העולמית, תורם לשיפור הכלכלה של המדינה ומשפר גם את המצב הכלכלי של הצרכנים בארץ, הנהנים ממגוון מוצרים גדול יותר, במחירים נמוכים יותר ובאיכות טובה יותר.
מאז הקמתה ועד תחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת מדינת ישראל השתמשה באמצעים שונים להגבלת היבוא אליה, באמצעות: רישוי היבוא, מכסים גבוהים, דרישות תקינה ייחודיות ואכיפה מחמירה של התקינה ביבוא, חובת סימון בעברית בחו"ל למוצרים מיובאים ועוד. האידיאולוגיה אז הייתה שיש להשתמש באמצעים מגבילי יבוא במטרה לעזור לתעשייה המקומית בתחילת דרכה(תעשיות ינוקא) ולמנוע אבטלה, תוך התחשבות פחותה באינטרסים של הצרכנים בארץ, שמעוניינים לקנות מוצרים זולים יחסית, באיכות טובה ובמגוון גדול יותר - כפי שראו שווקיים בחו"ל.
תחילת חשיפת המשק ליבוא מתחרה, בשנות התשעים
על פי החלטת ממשלה בתחילת שנת 1991 הוחל בארץ בתהליך הדרגתי ומבוקר, שנמשך 9 שנים, של חשיפת המשק ליבוא מתחרה, בתחום המוצרים התעשייתיים (לא נכללו בחשיפה מוצרי מזון וחקלאות).
במסגרת תהליך זה בוטלו הגבלות מנהליות על היבוא (בעיקר חובת רישוי) והופחתו הדרגתית המכסים ביבוא מארצות כלליות (שלמדינת ישראל אין אתן הסכמי אזור סחר חופשי). כתוצאה מכך בשנת 2000 הגיעו שיעורי המכס ביבוא לארץ מארצות כלליות של מוצרי תעשייה ל- 12% לגבי מוצרים סופיים ועד 8% על חומרי גלם.
תהליך החשיפה אז השיג את מטרותיו, כפי שנקבעו על ידי הממשלה, הוא אילץ תעשיות מקומיות רבות, בעיקר כאלה שקודם לכן היו מוגנות מנהלית ומכסית, לעבור תהליכי התאמה והתייעלות, כדי לעמוד בתחרות עם היבוא.
על פי דו"ח מאותה תקופה של מינהל הכנסות המדינה רבים מהמפעלים המקומיים הגבירו את היצוא של מוצריהם, התייעלו ואף פיטרו עובדים, חוללו שינויים בטכנולוגיית הייצור ובשיטות הניהול והשיווק וכדומה. עוד נאמר בדו"ח מאותה תקופה כי הפחתת המכסים גרמה להורדת מחירי המוצרים בארץ שנחשפו ליבוא ותרמה להורדת האינפלציה במשק.
מדינת ישראל, כמדינות רבות אחרות בעולם, השתתפה כחברה בדיונים במסגרת ארגון הסחר העולמי (WTO), בו חברות 159 מדינות (הדיונים האחרונים נערכו בסוף שנת 2013 בבאלי שבאינדונזיה) במטרה להגיע להסכמה בנוגע להסרת חסמי סחר בין המדינות החברות בארגון. התהליך של ביצוע הצעדים בפועל להסרת חסמי סחר, בארץ וגם בעולם הוא תהליך קשה, איטי ונמשך לאורך שנים רבות.
כיצד עושים את הסחר העולמי חופשי יותר?
אחד הגורמים החשובים ביותר בהגבלות הסחר בין המדינות הוא היעדר מידע מתאים וחוסר שקיפות בקבלת מידע עדכני ומדויק בנוגע לתנאי הסחר, בכל מדינה, כפי שיפורט בהמשך.
על פי הסיכומים בארגון הסחר העולמי כל מדינה חברה בארגון צריכה לפרסם את המידע המפורט מטה, במהירות, בצורה לא מפלה ונגישה שתאפשר לממשלות, אנשי עסקים וגופים מעוניינים אחרים להכיר אותו:
* נוהלי יבוא, יצוא וטרנזיט, כולל נוהלים בנמלים ונקודות כניסה לתחומה של המדינה ואת המסמכים הנדרשים.
* את שיעורי המכס ומיסוי מכל סוג המוטלים או הקשורים ליבוא או ליצוא.
* אגרות והיטלים המוטלים על ידי או לטובת סוכנויות ממשלתיות, על או קשורים ליבוא, יצוא או טרנזיט.
* כללים לסיווג או הערכת טובין לצרכי מכס.
* חוקים, נוהלים וכללים ליישומים הקשורים לכללי מקור.
* הגבלות או איסורים הנוגעים ליבוא, יצוא או טרנזיט.
*. אמצעי ענישה נגד עברות על נהלים של יבוא, יצוא או טרנזיט.
* נהלים לערעור.
* הסכמים עם מדינה או מדינות בנוגע ליבוא, יצוא או טרנזיט.
* נהלים המתייחסים לחלוקת מכסות יבוא.
עוד נקבע שעל המדינות לפרסם באינטרנט מידע, שיהיה זמין למעוניינים ולהקים עמדות לקבלת מידע ולמענה לשאלות.
עוד סוכם במסגרת השיחות בארגון הסחר העולמי, לאשר מחדש את ההחלטה מדיונים קודמים(במסגרת שיחות GATT שנערכו בשנת 1994 במרוקו) להמשיך ולנהוג על פי כללי סחר של אי אפליה.
סוכם עוד לפעול לשילובן של המדינות המתפתחות במערכת של הסחר העולמי.
החלטות נוספות התקבלו במסגרת השיחות בנושאים כגון: סחר אלקטרוני, קניין רוחני, סחר והעברת טכנולוגיות ועוד.
הצעדים הנ"ל אמורים לחזק את המגמה העולמית של הנהגת סחר חופשי יותר והגדלתו של הסחר, שיוביל לצמיחה כלכלית כלל עולמית והגדלת התעסוקה במדינות השותפות לסחר.
החברות של המדינות השונות בארגון הסחר העולמי מאלצת אותן גם לפעול להנהגת נהלי עבודה של שיתוף פעולה בין רשויות המכס וקביעת שיטות עבודה דומות לשחרור טובין מיובאים.
שוק חופשי יותר בארץ, תוך שילובו בכלכלה העולמית, תורם לשיפור הכלכלה של המדינה ומשפר גם את המצב הכלכלי של הצרכנים בארץ, הנהנים ממגוון מוצרים גדול יותר, במחירים נמוכים יותר ובאיכות טובה יותר.
