מס הארנונה: מציצת דמם של העסקים הקטנים והבינוניים

כל דרך אפשרית למצוץ את דמם של העסקים הקטנים והבינוניים במרחבי הערים נוצלה עד תום. חוק ההסדרים שהועבר בשנת 1992 נועד לרסן את המגמה של הרשויות המקומיות לפתור את כל בעיותיהן התקציביות באמצעות הדרך הקלה של העלאת מס הארנונה על משקי הבית והעסקים. וזאת במקום שהן תשאפנה להתייעל, לחסוך בהוצאות מיותרות ולמצות את הגבייה.
 
המחוקק קבע בחוק ההסדרים כי שיעור העלאת הארנונה מדי שנה, לרוחב כל המדינה, יעשה על פי נוסחא המורכבת מ- 50% עליית מדד המחירים לצרכן ו- 50% מעליית השכר במגזר הציבורי; אך רק 80% מעליית מדד זה כדי ליצור תמריץ התייעלות. 
 
אם כן, מה קרה מאז?
בעוד שאישור העלאה הארצית של מס הארנונה נדון בוועדת הכספים של הכנסת ונעשה בשקיפות מלאה, פעלו הרשויות המקומיות ומשרדי האומר והפנים כדלקמן:
 
א. נחתם הסכם מעוות בו האוצר קיבל הלוואה של 450 מיליון ₪ ממרכז השלטון המקומי כנגד הסכמה להעלות את מס הארנונה ב 0.3%, מעבר להעלאה הארצית המקובלת.
 
ב. בוטל מנגנון ההתייעלות של 80% והוצמד מס הארנונה ל- 100% מעליית המדד והשכר במגזר הציבורי.
 
ג. אין שליטה בחגיגות השכר במגזר הציבורי, מה שמאפשר את המשך החריגות הפנטסטיות. התפרעות זו מתורגמת ישירות כמס ארנונה נוסף, שכן מס הארנונה צמוד למדד עליית השכר במגזר הציבורי. כדי להמחיש זאת, לצורך עדכון הארנונה לשנת 2014 עלה מדד השכר הציבורי ב-5.39%, כמעט פי 4 לעומת מדד המחירים לצרכן שעלה ב- 1.34% בלבד. המגזר הציבורי חוגג והמגזר העסקי משלם.
 
ד. נעשה שימוש כושל ובלתי אחראי במתן אישורים חריגים לרשויות המקומיות להעלאת הארנונה, מעבר לשיעור השנתי. אישור חריג צריך להינתן עניינית, ספציפית ובתנאים יוצאי דופן, אך בשנת 2012 משרדי הפנים והאוצר אישרו באופן סיטוני 70 אישורים חריגים ברמות העלאה שבין 4% ל- 20% . בשנת 2013 ניתנו עוד 50 אישורים חריגים. והנתון השערורייתי ביותר הוא כי ל- 42 רשויות מקומיות ניתנו אישורים חריגים להעלאת מס הארנונה גם בשנת 2012 וגם בשנת 2013.
 
ה. עושק הארנונה אינו פוסק. על פיגור בתשלום מס הארנונה גובים, וזוהי שערורייה ברמה לאומית, לא פחות מ- 9% ריבית שנתית צמודה. ריבית שאין לה אח ורע בכל המשק הישראלי.
מדובר בעושק ובנבזות, שמשרד הפנים, משרד האוצר ומשרד המשפטים לא בולמים.
 
ו. ובנוסף לכל אלה, הרשויות המקומיות מפעילות חברות גבייה פרטיות, המוצצות את דמם של העסקים. וזאת על אף שלכל רשות יש מנגנוני גבייה פנימיים ומשפטנים המועסקים על ידה כשכירים.   
 
אל נשכח שמס הארנונה מוטל ללא קשר למחזור של העסק ולרווח של העסק. הוא מוטל על העסקים בנוסף למסי החברות הדרקוניים ולמס על יחידים שהועלו בשנים האחרונות.
בדרך עקלקלה וללא שקיפות עוקפים מדיניות כלכלית האמורה להיות שקופה ומסודרת , וכך רוצים לבנות את הצמיחה במשק.

מאמר דומה פורסם בביזפורטל.