הניתוח הצליח, החולה מת - על הקשר בין המוסדיים ומצב הבורסה
במהלך שנת 2007 המחזור היומי הממוצע למניות בבורסת ת"א היה כ-2 מיליארד ₪. בשנת 2012 המחזור היומי הממוצע למניות בבורסת ת"א צנח ב-48%, להיקף של כ-1 מיליארד ₪ בלבד. דרמטית יותר הייתה הצניחה במחזור מניות היתר, שירדה בכ-70%, להיקף מחזור יומי ממוצע זניח של כ-80 מיליון ₪ בלבד. יו"ר רשות ניירות ערך הצהיר לאחרונה כי מטרתו לחזור למחזור יומי ממוצע של 2 מיליארד ₪ (המחזור בשנת 2007). בטור זה אבחן מה חלקם של הגופים המוסדיים המנהלים חיסכון ארוך טווח ביצירת הבעיה וכיצד הם יכולים להוות חלק מהפיתרון.
הגופים המוסדיים המנהלים חיסכון לטווח ארוך (פנסיה, גמל וביטוחי מנהלים) הינם המקור והקטר העיקרי לביצוע השקעות בשוק ההון המקומי. גופים אלו מנהלים כיום כ-1.1 טריליון ₪, כאשר כ-60% מתוכם הינם נכסים סחירים בבורסה בארץ או בחו"ל. בחמש השנים האחרונות צמחו נכסי המוסדיים לטווח ארוך בקצב ממוצע של כ-80 מיליארד ₪ לשנה, שמאפשרים להם להיות שחקן גדול במתן המימון להשקעות חדשות בשוק הישראלי.
במהלך העשור הקודם התריעו במשרד האוצר על תופעה של ריכוז השקעות הגופים מוסדיים בחברות מקומיות בישראל (Home Bias) וטענו כי מדובר בכשל שוק שמצריך טיפול שורש. משרד האוצר בשיתוף פעולה עם רגולטורים אחרים פתח במדיניות תמריצים כוללת, שמטרתה עידוד הגדלת רכיב ההשקעות בחו"ל של גופים מוסדיים. מדיניות התמריצים, שפורטה בנייר עמדה מיוחד שפרסם משרד האוצר במאי 2006 , כללה הסרת מגבלות בכללי ההשקעה בנכסים בחו"ל, ביטול יתרונות המס להשקעה בניירות ערך ישראלים ביחס לניירות ערך זרים ומתן אפשרות לגביית כפל דמי ניהול ביחס להשקעות בחו"ל, בד בבד עם הטלת איסור לגביית כפל דמי ניהול בהשקעות בישראל.
האם הניתוח הצליח? התשובה היא חד משמעית כן. אם נסתכל על רכיב ההשקעה במניות ומדדי מניות, מתגלה התמונה הבאה: בחודש דצמבר 2007 השקיעו הגופים המוסדיים 13.5% מנכסיהם במניות ומדדי מניות בישראל ו-5.2% מנכסיהם במניות ומדדי מניות בחו"ל. בתום 5 שנים (דצמבר 2012) הושלם המהפך, כאשר הגופים המוסדיים השקיעו רק 7.9% מנכסיהם במניות ומדדי מניות בארץ ורכיב ההשקעה במניות ומדדי מניות בחו"ל צמח לשיעור 9.4%!. במילים אחרות, ברכיב ההשקעה במניות, כ-55% מההשקעות הם בחו"ל ורק 45% הם בישראל.
באותה תקופה השוק הישראלי המשיך להפגין ביצועים עודפים על פני חו"ל. בשנים 2008 עד 2012 מדד המעו"ף ירד ב-2.59% בלבד, בעוד שהתשואה השקלית באותה תקופה של מדד MSCI World TR (מדד הבנצ'מרק העולמי) ירדה בכ-8.71%. יצוין כי משרד האוצר היה ער לסיכון שהיציאה לחו"ל עלולה לפגוע בתשואה, אך סבר כי היתרון בפיזור ההשקעות שווה את המחיר של הפגיעה בתשואה.
להלן נתונים השוואתיים אודות השקעות הגופים המוסדיים במניות ומדדי מניות בארץ ובחו"ל בדצמבר 2007 לעומת דצמבר 2012 (נתונים במיליארדי ₪):
אפיק |
דצמבר-07 |
דצמבר-12 |
שינוי |
השקעות חדשות |
נתח שוק השקעות חדשות |
מניות ת"א 100 |
77.0 |
71.3 |
-7% |
1.3 |
2% |
ת. סל מדדי מניות בארץ |
5.9 |
10.3 |
76% |
5.0 |
7% |
מניות יתר בארץ |
10.0 |
6.8 |
-32% |
-2.2 |
-3% |
מניות, קרנות ות. סל בחו"ל |
35.5 |
104.2 |
194% |
71.8 |
94% |
סה"כ השקעה מניות בארץ ובחו"ל |
128.3 |
192.6 |
50% |
75.9 |
כפי שניתן לראות, הגופים המוסדיים לא הזרימו למעשה השקעות חדשות למניות בישראל, ואף הקטינו באופן דרמטי את ההשקעות במניות היתר. כ-94% מההשקעות החדשות בחמש השנים האחרונות במניות, זרמו לחו"ל.
הנתונים מלמדים כי מטרות משרד האוצר ליציאה לחו"ל הושגו, אך בסיומו של הניתוח המוצלח, החולה מת. הגופים המוסדיים חדלו מלשמש כמקור וכקטר העיקרי להשקעות חדשות במניות בישראל והיו אחד הגורמים להתייבשות הבורסה. בהיעדר השקעות חדשות, וחמור מכך פדיונות במניות הבינוניות והקטנות, שוק ההון חסר את אחד המקורות העיקריים להתפתחות הנדרשת לכל שוק הון. בהיעדר קונים, גם אין מוכרים ואין מחזור. זו גם הסיבה העיקרית שעוצמת הירידה במחזורים הובילה למותם של מניות היתר (ירידה של כ-70%).
בנייר העמדה משנת 2006 דחה משרד האוצר את הטיעון שמדיניות התמריצים להשקעות בחו"ל עלולה לפגוע ביכולת הגופים המוסדיים להמשיך ולשמש כמקור עיקרי להשקעות בישראל, בטענה שתמיד המוסדיים יבצעו את מרבית ההשקעות החדשות בישראל. הנחה זו הייתה שגויה כפי שמלמדות העובדות.
בהבנת הבעיה, טמון גם הפיתרון. כל מה שצריך הוא מדיניות תמריצים להשקעות בישראל בכלל ובמניות הבינוניות והקטנות בפרט, שדומה למדיניות בשנת 2006, אך בכיוון ההפוך.
לאחרונה הלין שר האוצר על האנשים "שמוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין נוח יותר". הגיע הזמן שגם משרד האוצר יפעל ברוח דומה.
מאמר דומה התפרסם בדה מרקר.
