מנהלי חברות, תנו דוגמה אישית

אכן נוצרה בעיה מוסרית חמורה במשק. חברות ענק שאינן יכולות או מסוגלות לפרוע את חובותיהן במלואם יודעות היטב לשלם הטבות שכר מופלגות ואף אגדיות למנהלים ולבעלים. משהו כאן לא מסתדר ואינו עומד במבחן ההיגיון ובמבחן היושרה. ובמגזר העסקי גם ליושרה וגם להגינות יש משקל וחשיבות. אפילו כאשר הכל נעשה על פי הדין.
 
הרי ברור לחלוטין שחוסר היכולת של מספר גדול של קונצרנים וחברות במשק לפרוע את החובות שהם נטלו מהציבור הרחב או מהמוסדיים יעשה, בסופו של דבר, על גבו של הציבור. הוא זה אשר ישלם את המחיר, גם בהפסד הון ישיר לכיסו וגם דרך החסכונות שהוא העביר לגופים המוסדיים, שייעודם לנהל את כספו וחסכונותיו בצורה המיטבית ביותר.
 
כן, בעשרים השנים האחרונות התפתחה אוירה של שיכרון. האמנו שאנו מעצמה כלכלית אדירה בזעיר אנפין בדומה לארה"ב. הוקמו קבוצות ענק במינוף גבוה של קבלת הלוואות וכמו כל דבר שנעשה במינוף גבוה, בנקודת זמן כלשהי מגיעה גם ההתמוטטות.
 
באותן עשרים שנים פיתחנו בישראל מערכת ערכית פסולה. בנינו או נתנו לבנות צמרת כלכלית שקיבלה הטבות בהפרשים דמיוניים מאותה רמת משכורות שהיו מקובלות בעבר.
 
בשנות ה 80 אם שמענו כי מנהל בכיר מקבל שכר של 50 אלף שקלים סברנו שזהו שכר חריג. אני מודה כי אף אני בתוקף תפקידי כיו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת ה 12 שגיתי. חייבנו בחוק את החברות הציבוריות, הכוונה לאותן חברות המגייסות כספים מן הציבור ונסחרות בבורסה, כי תהיינה חייבות לפרסם את רמת כלל ההטבות הניתנות לבעלי חמשת התפקידים הבכירים. האמנו כי "אור השמש מטהר", אך בפועל קרה ההיפך. החלה תחרות פרועה בין בעלי התפקידים הבכירים בחברות הציבוריות – מי מקבל יותר ומי שווה יותר.
 
הפער שנוצר ברמות השכר גם טופח במידה רבה באמצעי התקשורת, שכן אם לא היה כן, הוא לא יכול היה להיווצר. פער זה כבר חורג מכל גבולות ההגינות ובוודאי שהוא מערער מאד את התשתית הערכית שעל יסודותיה נבנתה המדינה.
 
מן הראוי שנלמד לקח מהמשבר שהתרחש בארה"ב בשנת 2008. המנהלים שגרמו למפולת כלכלית כלל עולמית, תוך גרימת סבל רב למאות מיליוני אנשים השתכרו בין 20 ל 50 מיליון דולר לשנה. זהו כשל חמור של מהות התפיסה הקפיטליסטית ועקרונות השוק החופשי. האיזונים נשברו ואסור לנו להרשות שמצב זה יקרה גם בישראל.
 
לא יתכן שאלה שהיו אחראים לניהול שהוביל, בסופו של דבר, להתמוטטות יהיו אלה שישמרו מכל פגע ולא ישלמו מחיר כלשהו, בעוד שהציבור הרחב והנאיבי, שהאמין שאכן הוא נוטל חלק בפריחה כלכלית ויציבה, יהיה זה שהמחיר יוטל על כתפיו.
 
נושא זה הוא לא נושא חוקי אלא נושא של מוסר ציבורי. חייב להיות מתאם בין רמת השכר של המנהלים האחראים לחברות שאינן מחזירות הלוואות לבין הטבות השכר מהן הם נהנים.
 
כל אלה אשר ידעו ללוות כספים מן הציבור או לנהל את כספי הציבור באופן אשר גרם לו נזקים כספיים, צריכים מרצונם שלהם להשתתף בעול. יש שיטענו כי לכך יהיה משקל קטן במסגרת חובות של עשרות המיליארדים. אולי זהו משקל קטן במובן האריתמטי הכולל אך זהו משקל גדול במובן הערכי.
 

מאמר דומה פורסם בעיתון ישראל היום, בתאריך 11.9.2012.