רונן סולומון | מנהל תחום פיננסים ושוק ההון, איגוד לשכות המסחר | מאמרי דעה | 03/06/2012

אחריותו של המעסיק לחיסכון הפנסיוני של עובדיו

לאורך השנים, עברה אחריותו של העובד לפנסיה שלו לידיו. אם בעבר עובדים ידעו שהם יקבלו 2% מהשכר לכל שנת עבודה, עד לתקרה של 35 שנות עבודה, הרי שעברנו כיום לחיסכון פנסיוני לפי צבירה, וכל עובד חוסך לעצמו, כך שסכום הקצבה שיקבלו, תלויה בסכום החיסכון שצברו.

העברת ההחלטה לחיסכון הפנסיוני של העובד לידיו, הינה רציונאלית, שכן לא הגיוני לכפות על העובד לבחור בקרן הפנסיה שקבע ועד העובדים או שבחר עבורו המעסיק. זכותו של העובד לבחור בגוף שינהל את החיסכון הפנסיוני שלו, לבחור במסלול ההשקעה המועדף עליו, לנייד את כספיו לחברות אחרות וכדומה.
 
אולם, בהיעדר חינוך פיננסי מתאים, העובד משול לילד שקיבל לידיו החלטה של בוגרים, ואין לו את הכלים והיכולת לקבל החלטה מושכלת לבדו. מאידך, גם המעסיק מנוע מלהתערב בשיקוליו של העובד, והוא מפנה את עובד למנהל ההסדרים הפנסיוניים איתו התקשר, בכדי שזה יטפל בצורה הטובה ביותר בחיסכון הפנסיוני של עובדיו.
 
אך האם התקשרות של מעסיק עם מנהל הסדרים שיטפל בתנאים הפנסיוניים של עובדיו, פוטרת אותו מאחריות? ובכן, מסתבר שלא. פעמים רבות העובד יכול לקבל החלטות שגויות, כגון ויתור על אובדן כושר עבודה, וכי אז המעסיק יהיה חשוף לתביעת העובד, במידה וחס וחלילה זה אכן יאבד את כושר עבודתו, ולא יהיה לו כיסוי ביטוחי מתאים. המעסיק לא יוכל לטעון כי לא היה אחראי לכך, שכן מחובתו של המעסיק להפריש לכיסוי ביטוחי כזה.
 
בנוסף, מעסיקים רבים מעוניינים לדאוג לעובדיהם שישמרו על אותה רמת חיים גם כאשר יגיעו לגיל פרישה. אך בהיעדר יכולת להשפיע על החלטות העובד בבחירת אפיק ההשקעות, עשוי עובד להגיע לגיל פרישה בפנסיה נמוכה משמעותית, ולמעסיק יהיה קשה לשבת מנגד ולראות את עובדו שיצא לגמלאות, במצוקה כלכלית.
 
משרד האוצר פועל בשצף קצף לקדם רפורמות פנסיוניות, שרובן לא ידועות לציבור הרחב. מאחר ורבים אינם מעורבים בחיסכון הפנסיוני שלהם, הרי שבקרוב אמור להיכנס לתוקף המודל החכ"ם, אשר יתאים את רמת הסיכון בחיסכון הפנסיוני לגיל העמית, כך שכלל שהעמית הוא מבוגר יותר, הרי ששיעור ההשקעה ברכיב עם סיכון יורד. אולם, גם המודל החכ"ם הוא בעייתי, שכן הקטנת רכיב המנייתי לאדם בן 50, עשויה להיות טעות השקעתית, מאחר וישנה מגמה להתארכות תוחלת החיים, כך שאותו אדם עשוי למצוא את עצמו חי שנים רבות יותר, עם קצבה נמוכה יותר.
 
אולם מה יכול לעשות המעסיק, הרי הוא מפריש לעובדיו במועד, ואינו יכול להתערב בשיקוליהם והעדפותיהם? ובכן מסתבר שלמעסיק ישנה משימה משמעותית בחיסכון הפנסיוני של עובדיו. הוא יכול להיעזר במנהל הסדרים פנסיוניים שיסייע לו בכך, אך אין רק בזה בכדי לפתור את אחריותו.
 
ראשית, על המעסיק לפעול להשגת הסדר פנסיוני מיטב לעובדיו, בין אם בניהול משא ומתן מול החברות המנהלות את החיסכון ארוך הטווח, ובין אם מול סוכנות ניהול ההסדרים הפנסיוניים, אשר אמורה לפעול להשגת תנאים אלו. אך בזה לא תמה מלאכתו של המעסיק. עליו לשוב ולבדוק מידי פעם, האם ההסדר הפנסיוני שיש לעובדיו הינו סביר, או שיש מקום לשפרו.
 
שנית, מחובתו של המעסיק לבדוק שיש לעובדיו את כל הכיסויים הביטוחיים הנדרשים, ובעיקר כיסוי לאובדן כושר עבודה ושאירים. לרוב עובדים המפרישים לקרן פנסיה, מכוסים בביטוחים אלו. אולם, במידה ועובד בחר באפיק חיסכון בלבד, הרי שמחובתו של המעסיק לדאוג לעובד לכיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר עבודה.
 
שלישית, מעסיקים רבים מתגמלים את עובדיהם בבונוסים שנתיים או בהעלאת שכר, כחלק ממדיניות תמרוץ העובדים. אולם, מעסיק שמעוניין לדאוג לרווחת עובדיו גם לטווח הארוך, יכול באותה המידה להגדיל את שיעור הפרשותיו לחיסכון הפנסיוני של עובדיו, להפריש על כלל רכיבי השכר או להפריש עבורם לקרן השתלמות. אמנם כספי קרן השתלמות נזילים לאחר 6 שנות חיסכון, אולם מרבית החוסכים שומרים על חסכונותיהם גם לאחר 6 שנים.
 
רביעית, מתפקידו של המעסיק לוודא כי הפרשות עובדיו התקבלו אצל החברות המנהלות תוך 7 ימי עסקים מיום תשלום השכר או עד ל-15 לחודש, לפי המוקדם מבין השניים. מעסיקים רבים אינם מודעים לכך, כי החברה המנהלת את החיסכון הפנסיוני, עשויה לדרוש מהם ריבית פיגורים על איחור בהפקדות, מה שהיה נמנע, אילו הפרישו במועדים הקבועים בחקיקה.
 
חמישית, מומלץ למעסיק לחתום על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין (בכפוף לעמידה בתנאים שנקבעו), כך שהפרשות המעסיק לקופה, יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורין. לעובד מהלך כזה ישתלם, שכן הוא יהיה זכאי לאותם פיצויים הפיטורין גם אם התפטר. למעסיק המהלך ישתלם, שכן במידה והעובד בחר באפיק השקעה לכספי הפיצויים אשר יוריד את ערכם מתחת לסכום הפיצויים המגיע לעובד, הרי שהמעסיק יהיה פטור מתשלום יתרת הסכום.
 
שישית, מעסיקים רבים מכירים בחשיבות של הדרכת עובדיהם, לא רק בענייני העבודה, אלא גם בכלכלת הבית. מעסיקים רבים מסייעים בידי עובדיהם למלא דו"ח שנתי למס הכנסה, מדריכים את עובדיהם כהכנה לגיל הפרישה וכדומה. אולם, מאחר וההכנה לגיל הפרישה הינה גם בהגברת המודעות הפיננסית גם לאורך כל תקופת העבודה והחיסכון, שהרי שמעסיק נאור יפעל לקיום הרצאות לעובדיו להגברת החינוך הפיננסי, או אף יסייע במימון יועץ פנסיוני אישי לעובדיו.
 
שביעית, מעסיק שרוצה לדאוג לרווחת עובדיו, יפעל גם לכיסויים ביטוחיים שאינם במסגרת החיסכון הפנסיוני, כגון ביטוח שיניים קולקטיבי, ביטוח בריאות וכדומה. אמנם עלות כיסויים ביטוחיים אלו יקרה, אך מאחר והעובדים הינם המשאב היקר בכל עסק, והם אלו שמניעים אותו, הרי שיש להימנע מראיה צרה, אלא לבחון את מכלול צרכיו של העובד.
 
אמנם האחריות על החיסכון הפנסיוני אינה נמצאת כיום בידי המעסיק, אין לו את השליטה על מה שבוחר העובד, והוא אינו יכול להתערב בכך. אולם, כדי שעובד לא ייפול על כתפי המעסיק בגלל העדפה שגויה או אף יתבע את המעסיק, הרי שחובתם של המעסיקים כיום היא לפקח את החיסכון הפנסיוני של עובדיהם ולהדריעם.

למידע נוסף בתחום זה
המאמרים באתר זה משקפים את דעתו של כותבם ואין בהכרח חפיפה בינם לבין עמדות איגוד לשכות המסחר. במאמרים ו/או בידיעות ו/או בכל חומר אחר באתר אין משום המלצה או חוות דעת לפעילות או להימנעות מפעילות. קבלת החלטה כלשהי על סמך מידע כלשהו המופיע באתר הינה על אחריות המשתמש באתר בלבד.