זכות ההגנה

מול גל הטרור החדש שזעזע את המדינה, הציע ראש הממשלה לכל מי שיש לו רישיון נשק, לשאת את נשקו כשהוא יוצא אל רחובות העיר. הוא אמר בפשטות כי מי שיש לו רישיון זהו הזמן לשאת את נשקו; ומיד, כמובן, אנו זוכים לתגובות נגד שליליות גם מהתקשורת וגם מבעלי דעות שונים המסבירים לנו שלא זו הדרך להיאבק בטרור. בוודאי שזו אינה הדרך היחידה להיאבק בטרור, ואף אחד אינו סבור כך, אבל זו בוודאי אחת מהדרכים וקו פעולה חשוב. מאוד מצער שהביקורות לעניין זה נעדרות היגיון בסיסי או מבוססות על עיוות עובדתי.

ונתחיל בבסיס. הזכות של כל אדם להגן על חייו היא זכות יסוד חוקתית. זכות זו אף מעוגנת בחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. אם אדם מחליט שהוא רוצה להגן על עצמו ועל זולתו בפני מתקפת טרור פתאומית, הוא בהחלט זכאי לעשות זאת; וכשהמתקפה היא מתקפה רצחנית בסכין או בירי, הדרך היחידה שבה יוכל הפרט להגן על עצמו היא בנשיאת כלי ירייה. במקרה של מתקפת טרור מי שאינו חמוש הופך לטרף קל של כל טרוריסט, וקשה להבין כיצד יש כאלה המוכנים שזו תהיה נורמת ההתנהגות של תושבי המדינה. אז אומרים לנו בפתוס רב כי אנו לא רוצים להיות בישראל מדינה של מערב פרוע; ושאין אנו רוצים שרמת החימוש האישית תהיה כמו בארה"ב, ומתעלמים מכך שאין שמץ של מקום להשוואה. בארה"ב כל גבר ואישה יכולים להיכנס לכל חנות המוכרת כלי ירייה, להירשם, לרכוש כלי נשק ולהתחמש ללא מגבלה. הם יכולים לצבור כלי נשק שונים. וזאת הם עושים על פי תיקון מפורש בחוקה האמריקאית, הקובע שאין לשלול מאדם את הזכות לשאת כלי ירייה.

בישראל אין אפשרות לתושבי המדינה לרכוש כלי נשק ככל שירצו. רכישת כלי ירייה מחייבת קבלת רישיון לנשיאת כלי ירייה המצריך עמידה בקריטריונים אישיים נוקשים ודרישות נוספות. לוחם בצה"ל שכבר נשא כלי ירייה שונים והתמחה בהם לא יקבל רישיון לשאת אקדח.

והבה נשים לב, בשנת 2009 היו בישראל רק 185,000 כלי ירייה אותם נשאו תושבי המדינה מתוך אוכלוסייה הקרובה לעשרה מיליון נפש. בשנת 2021 מספר כלי הירייה ירד ל-149,000; ירידה של 20%. בחמש השנים האחרונות ממוצע מספר בקשות לשנה לנשיאת כלי ירייה עמד על 11,600. כיום, ונוכח גל הטרור החדש, מספר הבקשות אכן עלה, ובצדק רב. יש יותר תושבים הרוצים להגן על עצמם או על זולתם בדרך של התחמשות עקב שורת מעשי הטרור וניסיונות הפיגוע האחרונים.

ואז באים מביני דבר ואומרים לנו שזו טעות לתת לאזרחים כלי ירייה כדי שכן זוהי חובתה של המדינה האמורה להתבצע באמצעות כוחות המשטרה, השב"כ והמודיעין ואולי גם באמצעות הצבא. טענה זו נוגדת היגיון בסיסי. פעולת טרור מתבצעת במפתיע, במקום ובזמן כשהציבור אינו מוכן. משטרה לעולם לא תוכל לפרוש רשת הגנה בשטח המכסה כל אדם ואדם. שוטריה בקושי נראים בשטח. וכשמשטרה מגיעה למקום של פיגוע, זה תמיד לאחר שהפיגוע כבר בוצע. ויתר על כן, לא לכל השוטרים יש מיומנות מספקת בירי. שירותי המודיעין, עליהם אנו רוצים לסמוך, אינם יכולים למנוע כליל את כל תכנוני הפיגועים בטרם ביצועם. אין סיכוי כזה. וגם אם המודיעין והשב"כ יצליחו לסכל 100 תכנונים, מספיק שרק תכנון טרור נוסף אחד יתממש, יגבה קורבנות נוספים ויזעזע את הציבור כולו.

מי שלמד ברצינות את פרשת אירועי הטרור הרצחני שהתחוללו במדינת ישראל מאז האירועים הקשים שהיו במעלות ובקריית שמונה, בשנות השבעים של המאה הקודמת ייווכח שבמרבית המקרים אירוע טרור רצחני נקטע דווקא על ידי אזרחים שהיו חמושים ולא על ידי כוחות המשטרה; ומסיבה פשוטה מאוד, כוחות המשטרה אינם מצויים בפרישה מתמדת בכל אתר ואתר.

במרץ 2008 נכנס אל ישיבת מרכז הרב בירושלים צעיר ערבי בשם עלא הישאם חוסיין אבו דהיים, יוצא חמולה עשירה וגדולה מכפר ג'בל מוכאבר. הוא פתח קופסת קרטון, הוציא מתוכה רובה קלשניקוב והחל לטבוח בנערי הישיבה.

אזרחים מודאגים ששמעו את היריות, התקשרו למוקד החרום של המשטרה בירושלים. המשטרה הוציאה ניידת מלווה בשוטרת ושוטר אשר הגיעו 10 דקות לאחר תחילת האירוע. השוטרת ירדה ועצרה את התנועה, השוטר הגיע אל גדר האבן של הישיבה, הסתתר מאחוריה ולא ירה אפילו ירייה אחת בעוד הטבח בפנים נמשך. מי שהציל את המצב היה סרן דוד שפירא. כשהוא שמע בביתו את היריות, חטף מיד את הרובה 16M שלו, ורץ לכיוון הישיבה. הוא היה היחיד שפרץ אל תוך הישיבה, מול אזהרות השוטרים על כך שלא לבש שכפץ, וחיסל את המחבל. האם כל אלה ששוללים מתן אפשרות לאזרחים להתחמש בכלי ירייה יכולים להבטיח לנו שאירועים דומים לא יתרחשו בעתיד? אני בספק רב. נשק בידי אזרחים מיומנים המצויים בפרישה באתרים שונים בארץ הוא אפשרות התגובה המהירה ביותר וההכרחית מול אירוע טרור פתאומי אותו לא נוכל למנוע ואי אפשר למנוע על אף הצלחות המודיעין.

נשק בידי אזרחים אינו, כמובן, האמצעי היחיד במאבק מול הטרור אבל הוא אמצעי חשוב ואפקטיבי במערך המאבק הכולל בטרור, וזכותו של כל אדם כשיר הרוצה להגן על עצמו לקבל רישיון לנשיאת נשק.

המאמר כפי שפורסם במעריב דעות 10.4.22