עולים על הגנה

שר האוצר ושר החקלאות הגיעו למסקנה שהם רוצים להפחית, עדיין לא לבטל, את שיעורי המכס המוטלים על יבוא ירקות ופירות לישראל. הם קיבלו החלטה זו לאחר שנוכחו שהדיונים הפנימיים, גם ברמת הקואליציה וגם מול נציגי החקלאיים, הגיעו למבוי סתום. שני השרים חשים חובה להוריד את מחירי הירקות והפירות בישראל ולנוכח עבודת ועדה בין-משרדית, שהגיעה למסקנה שאין להטיל את האשם על יוקר הגידולים החקלאיים דווקא על הסיטונאים או רשתות המזון, הם החליטו להפחית את רמת ההגנה המכסית על יבוא מזון לישראל.

עם הודעת ההחלטה של שרי האוצר והחקלאות על הפחתת מכסי המגן וחתימה על הצו הנחוץ נוצרה התנגדות עזה. חברי, העומדים בראשי ארגונים עסקיים והחייבים להגן על חבריהם, תקפו החלטה זו במונחים קשים של חורבן והרס, פגיעה בביטחון תזונתי ואף פגיעה בקו ההגנה הביטחוני שלנו. הפליא יותר מהם שר החינוך לשעבר, חה"כ יואב גלנט, שתקף החלטה זו במונחים של "חיסול החקלאות", נפילת "האחיזה הציונית באדמות הלאום" וכן צעד שיגרום "לנטישת הקרקעות על ידי החקלאים היהודים המעטים המחזיקים את אדמות המדינה ... וחדירת גורמים העוינים את חזון המדינה היהודית הציונית".

אז נשאלת השאלה, האם שיעורי המכס שנקבעו בעבר הרחוק על יבוא גידולים חקלאים לישראל על מנת להגן על החקלאות המקומית הם הדרך היחידה והנכונה לשמור על החקלאות?

דבר אחד ברור ואין חולק. איש לא רוצה לפגוע במגזר החקלאי בישראל. הכל מטיבים להבין את החשיבות העליונה של החקלאות למדינה ואת הערך הגבוה שיש למגזר החקלאי, בהרבה מובנים, על אף שחלקו בתוצר הלאומי אינו עולה על 2%. אבל אי אפשר להתעלם מכמה נתוני יסוד פשוטים. מחירי הפירות בעשור שבין 2000 ל-2020 עלו ב-102% ומחירי הירקות ב-81%, בעוד שמדד יוקר המחיה כולו להוציא דיור עלה רק ב-21%.
יש בישראל מגמת התייקרות במחירי הפירות והירקות. ועל אף שהתרומה שלהם ליוקר המחייה בכללו היא מועטה, החשיבות של הוזלת מחירי הירקות והפירות אינה נמדדת רק ברכיב ההשפעה על יוקר המחייה; היא גם נמדדת במידת היכולת של השכבות החלשות להרשות לעצמם רכישת פירות וירקות ההולמות צריכת מזון בריאותית עבור התא המשפחתי.
כשאנו מעלים את מחיר הירקות והפירות בישראל, אנו פוגעים בשכבות החלשות.

הוויכוח אינו אם צריך להגן על החקלאים, הוויכוח הוא על דרך ההגנה. בעולם כולו מעדיפים להעניק תמיכה ישירה לחקלאי ולאפשר יותר תחרות. בדרך זו מי שנושא בעול אינם השכבות החלשות אלא משלמי מס ההכנסה. וזוהי דרך הרבה יותר נכונה חברתית. שר החקלאות הנוכחי, עודד פורר, אינו שולל את התמיכה בחקלאות; הוא מעוניין לפעול יחד עם החקלאים כדי לשמור על הדור הצעיר ולעודד את הדור הצעיר להשתלב בחקלאות, וכמו כן לשלב אמצעים טכנולוגים מתקדמים יותר להעלאת הפריון.

בדיונים שהיו לי בעבר בנושא זה נוכחתי עד כמה אופי הוויכוח נגוע בשטחיות. אנשים קובעים עמדות עקרוניות קודם שהם לומדים באמת את הנושא. כשאיזה שהוא בר שיח הצביע על הסכנה שבהפחתת מכסים, ולא משנה אם היה זה מתחום העיתונות או איש ציבור או מי שאין לו קשר או אחריות לנושא, נהגתי לשאול אותו בפשטות אם הוא יודע מהם שיעורי מכס המגן הנהוגים כיום בישראל על יבוא גידולים חקלאיים. אף אחד מהם לא יכול היה להשיב לי. הם פשוט לא יודעים. ביקשתי שיאמרו לי מה להערכתם גובה המכס המוטל כיום על יבוא עגבניות. כמה מהם תחת לחץ העריכו ב-20%, 30% או 40%. כשתיקנתי אותם ואמרתי להם שגובה המכס הוא 272% הם מאוד הופתעו; וכשהם שמעו שגובה המכס על יבוא בצל טרי או צנון הוא 298% עלתה פליאתם; וכשהם שמעו שהמכס על יבוא שום טרי או צנון הוא 340% הם כבר היו מוכי תדהמה.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שאלה הם שיעורי מכס דרקונים ואנכרוניסטים. זו כבר לא הגנה מכסית בשיעורים סבירים.

כלכלת ישראל החלה לעלות על דרך המלך לאחר שעקב התכנית הכלכלית של 1985 פתחנו את המגזר העסקי המוגן לתחרות עולמית. נכון הוא שמגזר החקלאות אינו יכול להיחשף לחלוטין לתחרות עולמית אבל אין מדובר בביטול ההגנה. מדובר בשינוי דרך ההגנה ובאופן שההוזלות יגיעו לשכבות החלשות. אי אפשר להתייעל באמת אם אין תחרות.

מוטב מאוד שאת הוויכוח על דרך הוזלת מחירי הגידולים החקלאים והענקת תנופה מחודשת למגזר החקלאי ננהל לא על דרך ההפרזה ובהתראות על חורבן והרס אלא בדרך של דיון יסודי יותר עם הצגת חלופות נכונות. התכלית הסופית היא להוזיל מוצרי בריאות לתא המשפחתי תוך עידוד מגזר החקלאות.

המאמר כפי שפורסם במעריב דעות 20.3.2022