תחרות אמיתית

התקשורת בישראל החליטה לאחרונה להציף אותנו בכתבות ודיונים על העלאת יוקר המחיה, וכן על העלאת מחירים הצפויה בשורה ארוכה של מוצרים. איך שהוא, ומשום מה, תמיד כשמדובר על יוקר המחיה במדינתנו, מכוונים חיצי התקשורת אל המגזר העסקי, כאילו המגזר העסקי בישראל הוא בדיוק זה האחראי היחידי להתייקרויות שאנחנו חווים מפעם לפעם.

אז אולי כדאי שננסה להעביר תמונת מצב קצת יותר מדויקת: אין ספק שחלק גדול מהמגזר העסקי בישראל נושא היום בעלויות ישירות גבוהות יותר מאשר היו בתחילת השנה. זוהי תוצאה ישירה מהעלאת מחירי חומרי הגלם ומוצרי הביניים ברחבי העולם, בשל מחסור אמת שנוצר בתקופת הקורונה.

בין אוקטובר 2020 לספטמבר 2021 עלו מחירי מוצרי הדלק ב-107%, מוצרי המזון ב-23%, הסוכר ב-43% והחיטה ב-33%. מעבר לכך, כולנו מודעים לעובדה שמחירי התובלה הימית עלו דרמטית. מכולה שהובלתה מסין לישראל עלתה 2,000 דולר, הובלתה עולה כיום 18,000 דולר.

עד כאן תמונת המצב ברורה. אך הביקורת מכוונת בעיקרה אל המגזר העסקי, בעוד שצריך לכוונה דווקא אל רשויות המדינה.

בראייה כוללת ולתקופה של 5 שנים, ועל פי הפרסומים המוסמכים של הלמ"ס לתקופה שבין ינואר 2017 לעומת ספטמבר 2021, מחירי ההלבשה וההנעלה ירדו ב-18.8%; מחירי ההלבשה העליונה לנשים ירדו ב-28.6%; הלבשה לילדים ירידה של 22.6%; הנעלה ב-20.2%; צעצועים לילדים 9.3%; וציוד חשמלי לבית ירידה של 6.1%.

זוהי ירידת מחירים דרמטית בבחינה של תקופה ממושכת. ואם תשאלו מדוע, התשובה היא פשוטה: הכל פרי עשייה ויוזמה של המגזר העסקי המוצב בתחרות מול היבוא, כאשר גם בין היבואנים עצמם קיימת תחרות חופשית על לב הצרכן.
שם המשחק הוא – תחרות. אבל אם נמשיך הלאה אל קבוצות מוצרים אחרות, בהן אין תחרות ושהם בעיקר מפוקחים ומנוהלים על ידי רשויות המדינה, תמונת המצב משתנה דרמטית. מחירי העופות באותה תקופה עלו ב-9.2%, החלב ב-4%, הירקות הטריים ב-17.3% ופירות טריים ב-30.5%. כל אלה הם קבוצת מוצרים המפוקחים על ידי המדינה.

ב-1.1.22 יעלה מס הארנונה לכלל משקי הבית ולמגזר העסקי ב-1.92%, וזאת משום שממשלת ישראל וכנסת ישראל כשלו עד היום בהעברת רפורמה במס הארנונה. כולנו נשלם מס ארנונה גבוה יותר מכיוון שמס הארנונה צמוד למדד השכר במגזר הציבורי; וכשיש חריגות שכר מופלאות במגזר הציבורי, כולנו משלמים מס ארנונה גבוה יותר.

רק לאחרונה, במסגרת יוזמת משרד האוצר עצמו, אנו נחווה בהעלאת מחירים שהם תוצאה ישירה מהטלת מסים חדשים בישראל. כלים חד פעמיים מפלסטיק הכפילו מחיריהם, מחירי המשקאות הממותקים יעלו, יעלה גם מחיר הגפ"מ המשמש לבישול, מכס על יבוא מלגזות שהן מכשירי עבודה, מס קניה על טרקטור משא ומס קנייה חדש על שמנים ממיסים לרכב. כל אלו יגררו תנופה מחודשת של העלאת מחירים לצרכן ואף למגזר העסקי.

עודף הרגולציה בישראל, שכולם מסכימים שהוא כבד מדי ומיותר מדי, משית עלויות נוספות על המגזר העסקי. זמן ניהול רב מוקדש לעיסוק ברגולציה מסואבת. תוספת עובדים, הוצאות נוספות ופגיעה בפריון. ומאיפה כל זה בא? כמובן, מרשויות המדינה.

ההתנהלות של רשויות המדינה במתן שירותים לתושב או למגזר העסקי ירודה וביורוקרטית להפליא. קיימת סחבת על שום שלעובדי המגזר הציבורי אין כלל חובת מתן שרות לתושבי המדינה. זה יכול להתבטא גם בעיכובים ממושכים של שחרור מוצרי מזון, המעלים את הוצאות היבואנים.

אין זה סוד שנמלי הים שלנו, ובעיקר נמל אשדוד, מציעים ליצואנים שירות מוגבל הגורם לעיכוב ממושך בפריקת מטעני האניות המגיעות לישראל; עניין המייצר עלויות נוספות, כמו היטלי צפיפות ואגרות נמל למיניהם. ומי הוא זה שנותן את השירות בנמלים? גוף מונופולי בבעלות המדינה.

הזכרנו בתחילת המאמר את העלויות החריגות במחירי הירקות והפירות הטריים בשיעורים שצריכים להדאיג את כולנו. ובכן, כדאי ונדע שעל עגבניות שיעור המכס הוא 272%, על מלפפונים 170%, על שום טרי 340% ועל תמרים 560%; ונוסיף גם את הבצל שהמכס על יבואו הוא 298%.
כשמדינה מטילה מסים כה גבוהים על יבוא תוצרת חקלאית בכדי למנוע תחרות מול התוצרת המקומית, אנו יכולים להתפלא שמחירי הגידולים החקלאיים עלו רק ברמה של 17.3% או 30.5%.

וזה לא הכל. ישנם עוד תחומים רבים בהם מדיניות הממשלה היא זו המייצרת את העלאת המחירים ואת יוקר המחייה בישראל.

אם נרצה להתמודד ברצינות עם נושא יוקר המחיה, מוטב וייעשה ניתוח רציני ומעמיק המקיף את כל המשפיעים על מנת שנוכל להגיע לתוצאות הנכונות. וכשנעשה זאת, ניווכח מהר מאוד שהיכן שיש תחרות אמת יוקר המחיה אינו עולה ואף יורד, והיכן שהממשלה מונעת תחרות ומטילה מסים יוקר המחיר עולה.

מצ"ב המאמר כפי שפורסם במעריב ב- 7.1.2021