חזרה לימי החושך של מערכת המס

בעבר הרחוק, לפני כ-40 שנה,  היתה במדינת ישראל מערכת מס מהגרועות בעולם.  דומות לה היו רק במדינות בהם נהג משטר קומוניסטי.  היה מס רכוש על דירות מגורים;  מס שבח על מכירת דירת מגורים;   מס קניה על שירותים; מס נסיעות הכולל 42 פטורים;  מס הכנסה על קצבאות זקנה של הביטוח הלאומי, וזוהי רק רשימה חלקית.  הבולט בשיטת מיסוי זו היו מיסי הקנייה ברמות מטורפות על ציוד בסיסי לבית ולמשפחה.  90% מס קניה על מקרר חשמלי;  120% מס קניה על טלוויזיה שחור-לבן;  ו-240% מס כולל על מזגן לבית.  ומדוע הנהיגו מיסים מטורפים אלה?  על שום שהיה מישהו במערכת השלטונית אשר סבר שציוד ביתי זה, וכמובן גם מכונת כביסה ותנור אפיה, הם מוצרי מותרות.  שיטת משטר סוציאליסטית פרי הגותה של מפלגת מפא"י.  ומה היתה בפועל התוצאה?  מי שנשא בעול השוחק של המיסוי היו דווקא השכבות החלשות.  משפחה ברמת הכנסה נמוכה היתה צריכה לקבל על עצמה תשלומי חובות לשנה שלמה בשביל לרכוש מקרר חשמלי.

אחת הרפורמות הבולטות ביותר,  היה הנהגתו של מס הערך המוסף בשנת 1976 שאמור היה להחליף את כלל מיסי הצריכה.

עיוותים אלה במערכת המס בוטלו, וכן הופחתו גם המיסים הגבוהים על ריווחי חברות והכנסות יחידים.  לא אתבייש מלומר שהיתה לי תרומה של ממש בתיקון עיוותים אלה.  אבל נראה שעכשיו והיום החליטו משרד האוצר ורשות המיסים,  שהגיעה השעה לשוב ולהרוס מחדש את מה שהושג בשיפורה של מערכת המס בישראל.  

התמונה הכוללת כיום היא שמציעים לנו לא פחות מ-9 מיסים חדשים במסגרת חוק ההסדרים וגם בתיקוני חקיקה הנילווים לחוק ההסדרים, ותמיד כמובן מנימוקים ומסיבות טובות.

בחלק אחד, מיסים על משקאות ממותקים כדי להגן על בריאות הציבור. אז אם אנו מטילים מס על משקאות ממותקים הפוגעים בבריאות הציבור, אפשר למצוא עוד עשרות או אפילו מאות פרטי מזון הפוגעים בבריאות הציבור, ונתחיל להטיל מיסים על כולם כדי לבלום צריכת מוצרים הפוגעים בבריאות.

בחלק אחר מציעים למסות כלי אוכל פלסטיים על שום שהם פוגעים בסביבה. אם כך אז יהיה מוצדק למסות עוד כלים וציוד בישראל שאף הם מתכלים.  אבל במקום להשקיע במחזור, אנחנו נתחיל להטיל מיסוי על חומרי אריזה ומגוון רב של מוצרים.

ולרשימה נכבדת זו מצטרפת גם אגרת הגודש על כניסת רכבים לעיר תל אביב, כאשר על משאיות, כלי עבודה לאספקת מוצרים תוטל אגרה כפולה. שוב מהלך סרק שיכביד על השכבות החלשות וייקר מוצרים במקום להתמודד עם פתרון הבעיה בהקמת תשתיות חדשות לתחבורה ציבורית ובהוצאת מקומות העבודה מהעיר תל אביב אל ערי הלוויין.

והמס ההזוי ביותר, שבאמת מעיד על איבוד של שיקול דעת,  זהו היטל בשיעור 40% על שירותי רפואה פרטית המוצעים לאירגוני הבריאות או לחברות הביטוח.  כאן כבר לא מדובר רק על הטלת מס הזוי וחסר תקדים המתאים באמת אולי לצפון קוריאה,  אלא פגיעה בזכות היסוד של כל רופא בישראל להציע את שירותיו הפרטיים לכל מוסד או אדם המבקש זאת.  כך לא בונים רפואה ציבורית.  התוצאה המובהקת תהיה ייקור שירותי הרפואה הפרטית וגם ייקור שירותי הרפואה הציבורית.

וכמו לפרפראות מציעים לנו גם מכס שיוטל על מלגזות שהם מכשיר עבודה מובהק ללא כל הנמקה הנעוצה בהיגיון.  

הבעיה המרכזית היא שמנסים להשיג יעדים החשובים לחברה בדרך הפסולה של הטלת מיסוי חדש.   ראשית, כלל אין ביטחון שהטלת מיסוי תצמצם את הצריכה, כמו, לדוגמא, במשקאות ממותקים.  ילדים לא יוותרו על השתייה האהובה עליהם,  והורים לא יוכלו לסרב לילדים.  והתוצאה היא, שמבצעים פעולת סרק במקום להתמודד ישירות עם הבעיה בדרכים הנכונות,  שזה חינוך הציבור בכללו ואיסור ייצורם של מוצרים בהם רמת הסיכון לבריאות אכן גבוהה.

כאשר מתחילים להשתמש במערכת המיסוי על מנת להשיג יעדים בריאותיים או סביבתיים או לחזק את הרפואה הציבורית, אין לכך סוף.

אז אולי כלל המיסוי המוצע כיום שהוא תוספת של 5.4 מיליארד המפוזר בחוקים שונים ובתחומים שונים אינו נראה כה מפחיד.  אבל העקרונות המונחים ביסוד יצירתם מסוכנים מאוד.  זה ישיב את מערכת המס שלנו אחורה וזה יחזיר אותנו לתקופת החושך של מערכת המס מלפני 50 שנה.

אבל, את מה שכן צריך לעשות כדי ליצור מערכת מס שיוונית וחזקה יותר ומניעת אפליית מס מיותרת מול עשרות אלפי עסקים קטנים, שזה ביטול הפטור ממע"מ ביבוא אישי,  את זאת לא מציעים לנו.  חלוקת הסוכרייה לציבור נעשתה חשובה יותר מיצירת מקומות עבודה.

מעריב 5.9.21