מבחן הביצוע: העברת חוק ההסדרים ותקציב המדינה

השבוע הופצה להערות הציבור טיוטת חוק ההסדרים למשק המדינה שהוכנה בקפידה על ידי משרד האוצר במהלך כמה שנים, ואשר תועבר לאחר מכן לדיונים וסיכומים ברמת הממשלה.

במסגרת הצעת חוק רחבה זו אנו מוצאים שינויים חשובים בגיל הפרישה, חיסכון אנרגטי, פתיחה משמעותית של המשק לייבוא מתחרה, הגברת התחרות בחקלאות, הפחתת נטל הרגולציה השוחק ועוד מספר רפורמות לא מועטות, הפרושות על פני 400 עמודים. אין זו בהכרח שלמות, אולם זוהי תכנית שמשרד האוצר, על כל כלכלניו, מאמין שיוכל להעביר בחלקה הגדול.

בישראל התפתחה בעשרות השנים האחרונות הגישה שיחד עם תקציב המדינה מעבירים חוק מיוחד שהוא חוק ההסדרים במשק המדינה; שכן, חוק ההסדרים מגלם רפורמות חשובות המשפיעות ישירות על ניהול הכלכלה ועל תקציב המדינה.

תקציב המדינה, כפי שכולנו מבינים, הוא בעצם הדרך בה אנו מחלקים את המשאבים הלאומיים שלנו על פי סדרי עדיפויות על מנת להשיג יעדים בעלי ערך לאומי החשובים לכלל הציבור ולמשק המדינה.

כמעט תמיד מתעוררת שאלה עקרונית האם נכון לקבץ במסגרת חקיקה גורפת אחת מספר רפורמות, שלכל אחת מהן היה מוצדק ונכון להגיש הצעת חוק נפרדת שתלווה בדיונים ספציפיים בוועדות הכנסת ומליאתה. הביקורת כלפי חוק ההסדרים הינה שהוא מאפשר בתנופת חקיקה אחת לבצע את מה שצריך לעשות בעשרות יוזמות חקיקה נפרדות ובפריסה רחבה בוועדות הכנסת.

אבל, האמת היא שבוויכוח עקרוני זה ההכרעה הינה לכיוון הצדקתו של חוק ההסדרים. לא קל להעביר בישראל רפורמות מבניות. תמיד יהיו אינטרסים נוגדים. קשה למצוא יעד אשר השגתו תהיה מוסכמת על הכל, ותמיד מתחייבת הכרעה איפה מוטלת העדיפות.

המשק הישראלי זועק היום לכמה רפורמות מבניות. אנו בפיגור על שום שאנו עדיין לא מאפשרים תחרות אמת בהורדת מחירי המוצרים. אין אנו מאפשרים מהלכים אשר יתרמו להורדת יוקר המחיה בישראל, ואין אנו מעבירים רפורמות אשר תאפשרנה למשק לצמוח מהר יותר ולייצר יותר מקומות עבודה. גם עול הרגולציה והביורוקרטיה במדינה שוחק בהשוואה למה שמקובל בארצות שאנו איתן בתחרות ישירה, כמו אירופה וארה"ב. הערכת ה- OECD היא שזה עולה לנו 75 מיליארד ש"ח מדי שנה.

לציר הזמן ולקצב העברת הרפורמות משמעות גבוהה מאוד. המשק זקוק להתחדשות. אנו פועלים כבר שלוש שנים ללא תקציב מדינה, שחייבים לעדכנו על פי היעדים המשתנים. שעון החול אוזל.

גם למען המדינה כולה וגם למען יציבות הממשלה עצמה, העברת חוק ההסדרים במשק המדינה ותקציב המדינה הינם מהאתגרים המרכזיים המוצבים כיום בפני הממשלה הנוכחית. בהעברה גורפת של שורת רפורמות המורידות את נטל הרגולציה ומחזקות את התחרות בין המגזר העסקי שלנו לבין הייבוא, אנו מייצרים את המאיצים שיתרמו לצמיחה מהירה יותר של המשק לתועלת הציבור, וזה אומר יצירת משאבים נוספים להם אנו זקוקים לצורך חיזוק החוליות החלשות בחברה, השקעה בחינוך ובבריאות והשקעה שאינה פחותת ערך מכל האחרות – חיזוק בטחון הפנים; ואין לנו את המותרות של זמן עודף.

אך לא הכל מותנה בהעברת רפורמות בחקיקה. יש מקרים שבהם היכולת הניהולית וההתייעלות הפנימית, כמו לדוגמה במשרד בטחון הפנים, אינה פחותה בחשיבותה מתוספת משאבים.

הרפורמות המוצעות בחוק ההסדרים חייבות לעבור ולהיות לחוק. אולם זוהי רק תחילת עבודתה של הממשלה. אחריותה לדאוג שהשימוש במשאבים יעשה בצורה המושכלת והיעילה ביותר; וגם לדעת לתעל נכונה את כוח האדם במגזר הציבורי. מול הגדלת כוח האדם במספר חוליות חיוניות במגזר הציבורי, כמו בריאות ובטחון פנים, צריך למצוא גם היכן אפשר לצמצם כוח אדם ולאו דווקא בדרך של פיטורים.

הצלחת הרפורמות הכלולות בחוק ההסדרים מציבה אתגר ניהולי לממשלה ולכל שרות ושרי הממשלה עצמם. משיעבור חוק ההסדרים, ממשלת ישראל כולה עוברת למבחן הביצוע. העברת חוק ההסדרים למשק המדינה אינו הישג העומד בפני עצמו אם לא ילווה בניהול אפקטיבי וממוקד של השגת היעדים.

המאמר במעריב 1.8.21