חיזוק מעמדו של היבואן הבלעדי מול היצרן הזר

יבואן בלעדי נוטה להשקיע משאבים רבים בפיתוח שוק ובבניית מוניטין של מוצר שהוא מייבא. לעיתים, הוא אף נדרש לעשות כן על ידי היצרן הזר. אף על-פי כן, בתי המשפט בישראל לא הכירו עד כה בזכות של היבואן במוניטין של המוצר בשוק המקומי.

כדי שהיבואן יוכל לקצור את פירות השקעתו, הוא מעוניין להבטיח שימשיך לייבא את המוצר באופן בלעדי זמן רב ככל האפשר. הקושי נוצר כאשר היצרן הזר מחליט להפסיק לעבוד עם היבואן המקומי בהתראה קצרה. האם הוא רשאי לעשות כן? מה היבואן יכול לעשות במקרה כזה?

במקרה שלא קיים הסכם בכתב בין הצדדים, היבואן זכאי להודעה שצריכה להינתן זמן סביר מראש אודות הפסקת היחסים בין הצדדים. מקום שהיצרן הזר לא נתן הודעה כאמור או שההודעה לא ניתנה מספיק זמן מראש, היבואן זכאי לפיצוי כספי בגין אובדן הרווח שנמנע ממנו במשך התקופה האמורה. משך הזמן הסביר תלוי בנסיבות העניין. בתי המשפט נוטים לקבוע תקופות שנעות בין חצי שנה לשנה. לאחרונה, היו שני מקרים שבהם נקבעו תקופות ממושכות יותר: אחת של שנה וארבעה חודשים ואחת של שנתיים.

הקושי נוצר מקום שקיים הסכם בין הצדדים. במקרה כזה, היצרן הזר זכאי להפסיק לעבוד עם היבואן המקומי לפי הוראות ההסכם. בהתחשב בהיקף הקטן של השוק בישראל, היצרן הזר הוא בדרך כלל הצד החזק במשא ומתן שקדם לחתימת החוזה. במקרים רבים הוא דורש שהיבואן יחתום על חוזה סטנדרטי, המאפשר ליצרן להפסיק לעבוד עם היבואן בהתראה מוקדמת קצרה. התוצאה היא, שהיבואן המקומי כפוף בדרך כלל לגחמותיו של היצרן הזר. איך מתמודדים עם הבעיה?

פתרון אפשרי הוא בשינוי חקיקה. כך, לדוגמה, ניתן מענה לבעיה דומה של סוכנים המקבלים הודעה על הפסקת הסוכנות שלהם בהתראה מוקדמת קצרה. בשנה שעברה נחקק חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב-2012. חוק זה מחייב ספקים לתת לסוכן הודעה מוקדמת מינימאלית לפני הפסקת הסוכנות. אבל החוק חל רק לגבי סוכנים ולא לגבי מפיצים או יבואנים, הרוכשים מוצרים ומוכרים אותם הלאה. אז מה יבואן בלעדי יכול לעשות במקרה שקיבל הודעה על ביטול זכותו לייבא מוצר בהתראה קצרה, בהסתמך על החוזה הסטנדרטי של היצרן?

תשובה אפשרית ניתנה לפני מספר שבועות במקרה שהגיע לבית המשפט העליון, ברע"א 2302/13. באותו מקרה נדון חוזה בין ספק למפיצים, שאפשר מתן הודעה מוקדמת של 30 ימים לסיום ההפצה. בית משפט השלום דחה תביעה של המפיצים לאבדן רווחים כתוצאה מהפסקת יחסי ההפצה, וקבע שהספק רשאי היה לעשות כן לפי הוראות ההסכם בין הצדדים. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישו המפיצים וקבע, שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. לכן, שינה את התנאי, קבע שהמפיצים היו זכאים להודעה מוקדמת של 6 חודשים ופסק פיצוי בגין אבדן רווחים ביתרת התקופה האמורה. בקשת רשות ערעור שהגיש הספק לבית המשפט העליון נדחתה, ופסק הדין של בית המשפט המחוזי נותר על כנו.

פסק דין זה עשוי להיות בעל משמעויות מרחיקות לכת גם עבור יבואנים, המוצאים עצמם במצבים דומים. היבואן, כמו המפיץ, קונה סחורה ומוכר אותה הלאה. פסק הדין פותח פתח רחב למתן הגנה מפני ביטול פתאומי של זכות יבוא בלעדית. בדרך זו ניתן למנוע פגיעה ביבואן הבלעדי על ידי יצרן זר, המתיימר לעשות כן בחסות חוזה סטנדרטי שלו.

* הכותב הוא שותף בעמית, פולק מטלון ושות', ומתמחה בטיפול בסכסוכים בין יבואנים ויצרנים זרים.