פיצויים בגין סיום חוזה הפצה לתקופה בלתי קצובה
אחד מהסכסוכים הנפוצים אשר מתגלעים בין צדדים לחוזה הפצה לתקופה בלתי קצובה נוגע לשאלה מהו הפיצוי שמגיע למפיץ בגין סיום החוזה ללא הודעה מוקדמת סבירה. בסוגיה מרכזית זו קיימת עמימות בפסיקה. אמנם ברור מהפסיקה כי במקרה שחוזה הפצה הופסק ללא הודעה מוקדמת ראויה המפיץ זכאי לפיצוי בגין אי-מתן ההודעה. אף ברור מהפסיקה כי את סכום הפיצוי שיש להעניק למפיץ יש לחשב על בסיס נתונים כלכליים שהיו לפני סיום הסכם ההפצה. כמו כן מהפסיקה עולה כי ככלל את הפיצוי יש לשערך עד ליום מתן הפיצוי בפועל. עם זאת, וכפי שיובהר להלן, קיימת בפסיקה עמימות באשר לשלוש שאלות חשובות הקשורות לחישוב הפיצוי: (1) מה צריך לשמש בסיס לחישוב הפיצוי: רווחי המפיץ או הכנסותיו; (2) מהו משך התקופה שבה יש לקבוע את שיעורו של בסיס הפיצוי; (3) מה צריך להיות המועד אשר החל ממנו יש לשערך את הפיצוי.
בפסיקת בתי המשפט קיימת עמימות בנוגע לשאלה מהו הבסיס העקרוני שעל פיו יש לקבוע את סכום הפיצוי המגיע למפיץ בגין סיום ההסכם ללא הודעה מוקדמת ראויה. למשל, בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין זוהר נ' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) נקבע כי למפיץ מגיע פיצוי שבסיסו הוא שיעור הרווח נטו שהפיק המפיץ בעבר, קרי הכנסות המפיץ בניכוי הוצאותיו. עם זאת בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עיזבון חינאווי נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ נקבע הפיצוי על פי בסיס חישוב אחר. באותה פרשה נקבע שיעור הפיצוי למפיץ לפי הכנסותיו ברוטו, וזאת ללא שבוצע ניכוי מפורש של הוצאות המפיץ. על רקע העמימות בעמדות שופטי בית המשפט העליון אין פלא כי גם בפסקי הדין של הערכאות הדיוניות שורר חוסר בהירות בנוגע לבסיס הפיצוי. למשל, חלק משופטי הערכאות הדיוניות קבעו את הפיצוי על פי בסיס הפיצוי שנקבע בפרשת זוהר. לעומת זאת חלק משופטי הערכאות הדיוניות קבעו את הפיצוי על פי בסיס החישוב שנקבע בפרשת חינאווי. אכן, תיתכן טענה כי בפסקי הדין השונים נבחרו בסיסי חישוב שונים בשל שוני בנסיבותיו של כל אחד מהמקרים. ברם בפסקי הדין אין הסבר מפורש, וגם אי אפשר ללמוד מהם בנקל, מהן הנסיבות שבהן יועדף בסיס חישוב אחד על פני בסיס חישוב אחר, ובכך יש כדי להגביר את עמימות הדין.
נוסף על העמימות בפסיקה בנוגע לזהותו של בסיס חישוב הפיצוי שורר חוסר בהירות באשר לתקופה המדגמית שבה יש לקבוע את שיעורו של בסיס הפיצוי המגיע למפיץ. למשל, יש שופטים אשר קובעים את שיעורו של בסיס הפיצוי לפי שיעורו החודשי הממוצע בשנה שקדמה לסיום הסכם ההפצה (ר' למשל ת"א (מחוזי חי') 500/04 אפריאט (אפרת) נ' סבתא גמילה סבון מרפא בע"מ). שופטים אחרים קובעים את שיעורו של בסיס הפיצוי לפי שיעורו הממוצע בחודשי השנה האזרחית שבה הסתיים הסכם ההפצה (ר' למשל ת"א (מחוזי ת"א) 1623/97 של סוכניות יופי בע"מ בפירוק נ' ג'יג'י מעבדות קוסמטיקה בע"מ). אחרים קובעים את שיעורו של בסיס הפיצוי לפי שיעורו בתקופה שלפני סיום הסכם ההפצה, ואשר אורכה כתקופת ההודעה המוקדמת הסבירה שעל הספק היה לתת למפיץ בנסיבות המקרה (ר' למשל ת"א (שלום י–ם) 10797/03 מלכה נ' חברת עזריאל אברמוביץ בע"מ).
לבסוף קיימת עמימות בפסיקה בנוגע לשאלה מאיזה מועד ישוערכו הפיצויים המוענקים למפיץ בגין אי-מתן הודעה מוקדמת ראויה. יש שופטים המשערכים את תשלומי הפיצוי החל מהמועד שבו הסתיים הסכם ההפצה בפועל (ר' לדוגמא פרשת זוהר לעיל). שופטים אחרים משערכים את הפיצוי מהיום שבו הגיש המפיץ תביעה בגין סיום ההסכם ללא הודעה מוקדמת (ר' למשל ת"א (מחוזי ת"א) 1559/00 מדטכניקה בע"מ נ' Sorin Biomedica S.p.a). שופטים אחרים משערכים את הפיצוי ממועד שרירותי אחר שאינו מועד סיום ההסכם בפועל או מועד הגשת התביעה (ר' לדוגמא פרשת של סוכניות יופי לעיל).
לאור העמימות בפסיקה בנוגע לאופן חישוב הפיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת, ראוי לקבוע בחוק הסדר חקיקתי בהיר בנדון. הסדר זה יכול להתבסס, בין היתר, על ניסיון המחוקק להבהיר את אופן חישוב הפיצוי בגין סיום הסכמי סוכנות. כך, חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), תשע"ב – 2012 קובע באופן ברור, בסעיף 4(ג)(2), כי הבסיס לחישוב הפיצוי שמגיע לסוכן המסחרי יהיה רווחיו (ומשכך לא הכנסותיו ברוטו). בנוסף, חוק זה קובע בסעיף הנ"ל באופן מפורש מהו משך התקופה שבה יש לקבוע את שיעורו של בסיס הפיצוי: מחצית השנה שקדמה לסיום חוזה הסוכנות או במחצית השנייה של תקופת החוזה, לפי התקופה הקצרה. בהיעדר הסדר חקיקתי ברור ביחס לחישוב הפיצויים בגין סיום הסכמי הפצה, צפויים להתגלע עוד סכסוכים משפטיים רבים ביחס לסוגיה חשובה זו.
* מאמר זה מבוסס על מאמרו של ד"ר אורי בן-אוליאל, "הודעה מוקדמת על סיום חוזה הפצה: עמימות הדין והצורך בהסדר חקיקתי", חוקים, כרך ו', עמ' 203-171.
** המאמר אינו מתיימר למצות את הדיון בנושא. אין לראות במאמר זה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי
