התקבל ערעור לגבי גובה פיצוי לצרכן ,על עבירת סימון לא נכון של מחיר מוצר

מבקש הגיש תביעה כנגד המשיבה בבית המשפט לתביעות קטנות. בתביעתו טען כי המשיבה לא פרסמה על גבי המדף באחד ממרכוליה את המחיר הנכון עבור המוצר (פרסמה מחיר נמוך וגבתה בפועל מחיר גבוה יותר), זאת ביחס לשני מוצרים עבורם חיוב בתשלום שונה מזה שהוטבע על גבי המוצרים. מכאן טען המבקש, כי מעשיה של המשיבה כאמור מפרים את הוראות סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

המשיבה טענה מנגד, כי מדובר בתובע סידרתי המגיש תביעות סרק ותביעות קנטרניות. המשיבה הכחישה את טענותיו של המבקש וטענה כי על כל מוצריה מודבקים תגי מחיר כאשר בשילוט מצוין גם מספר הברקוד ועל הצרכן להשוות בין הברקוד למוצר. לטענתה, מדובר במבקש אשר תובע אותה שוב ושוב כאשר תביעתו מבוססת על רמייה והטעייה, תוך שהוא עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד נטען, כי המבקש רכש עוד קודם לאותה הקניה את האטריות האמורות, ועל כן ידע מה מחירן.
בית המשפט קמא קבע, כי המבקש הוכיח את טענתו שכן קיים פער בין המחיר שצוין על המדף לבין המחיר שנגבה ממנו. בית המשפט דחה את טענות המשיבה, כי על הצרכן לבדוק את המחיר אל מול הברקוד המצוין על המוצר וקבע כי חובה על המשיבה שהפרסום על המדף יהיה תואם למחיר החיוב בקופה. בית המשפט אף ציין לחיוב את עיקשותו של המבקש העומד על זכויות הצרכנים. עם זאת בהתחשב בנזק שאינו גבוה ובחומרת ההפרה אשר היקפה העומד על 16.3 ₪, נקבע כי המשיבה תשלם למבקש סך כולל של 1,000 ₪ בגין ההפרות ובגין הוצאות.
מכאן בקשת רשות ערעור שבפני בה יוצא המבקש חוצץ כנגד גובה הפיצוי וגובה ההוצאות אשר נקבעו על ידי בית המשפט. לטענת המבקש הפיצוי אשר נקבע על ידי בית המשפט קמא חוטא למטרות חוק הגנת הצרכן אשר מטרתו, בין היתר, לעודד צרכנים להגשת תביעות בגין הפרה מסוג זה. המבקש הדגיש, כי הסכום שקבע בית המשפט של 1,000 ₪ הכולל גם את הפיצוי בגין ההפרות וגם את הוצאות המבקש, הינו נמוך מאוד ואינו מכסה אף את הוצאותיו. מעבר לכך טוען המבקש, כי הסכום שנפסק אינו תואם את פסיקת בתי המשפט בנוגע להפרות מסוג זה ואת העובדה, כי אין המדובר בהפרה ראשונה של המשיבה, החוזרת ומפרה את הוראות החוק. המבקש ציין עוד, כי הוא בעצמו תבע את המשיבה בגין הפרה דומה כאשר בקשת רשות ערעור שהוגשה התקבלה והושת על המשיבה פיצוי גבוה יותר בסך של 3,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000₪ (רת"ק 51960-02-15).
בתגובתה ציינה המשיבה, כי מקרה זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור; כי שגה בית המשפט קמא שקיבל את תביעתו של המבקש, בעוד שמן התמונות שצירף המבקש בעצמו עולה כי במקום היו שלטים מתאימים ביחס למחיר, וכי והמשיבה עמדה בהוראות החוק והתקנות. עוד ציינה המשיבה כי לדעתה המבקש הגיש יותר מ- 5 תביעות קטנות ולכן היה על בית המשפט להעביר את התביעה לסדר דין מהיר; כי במקרה זה קיימה המשיבה את הוראות התקנות לפיהן יש להציב את המחיר בסמוך למוצר שכן על המוצרים הודבקו מחיריהם; כי אין ספק שבסמוך למוצרים היו קיימים מספיק שלטים כנדרש בתקנות; וכי בסמכותו של בית המשפט קמא לקבוע את היקף הפיצוי וכך עשה. על כן לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא המצדיק התערבות, ומכאן עתרה לדחיית הבקשה תוך השתת הוצאות על המבקש.

בתשובת המבקש צוין, כי המבקש פנה אל נציג המשיבה והראה לה את הפער בין החיוב בפועל לבין השילוט ובכך קיים את דרישת הפניה בכתב; וכי המבקש לא הגיש יותר מ- 5 תביעות קטנות השנה ועל כן לא חרג מן המכסה בחוק.

פסק דינו של בית המשפט קמא מסתמך על ממצאים עובדתיים אותם קבע ולפיהם הוכח חד משמעית מן הצילומים שצירף המבקש כי: "צודק התובע בנתונים העובדתיים וכי למעשה קיים פער בין המחיר שפורסם על גבי המדף לבין המחיר שנגבה ממנו בפועל"  ומכאן קבע בית המשפט כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").
בבקשתו יוצא המבקש חוצץ אך ביחס לגובה הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט בגין ההפרה שבוצעה ע"י המשיבה, זאת בהתאם לסעיף 31א(ה) לחוק הגנת הצרכן.

בית המשפט לא קיבל את טענות המשיבה לפיהן שגה בית המשפט בקביעתו שסימון המחירים נעשה בניגוד לחוק הגנת הצרכן. המשיבה לא הגישה בקשת רשות ערעור ועל כן אין כל מקום להתערב בקביעות בית המשפט קמא לחובתה, בהעדר ערעור מטעמה. שנית, גם לגופם של דברים אין בטענות אלו ממש. שכן, הן לפי חוק הגנת הצרכן והן על פי התקנות אשר הותקנו מכוח חוק זה - תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א-1991 (להלן: "התקנות"), ברי כי סימון מחירי המוצרים יעשה בסמוך למוצר ובמקום הגלוי לעין, זאת כדי שיהיה ברור ומובן לצרכן מה מחיר המוצר אותו בחר לרכוש.
במקרה זה קביעות בית המשפט נסמכו על התמונות שצירף המבקש, מהן עולה בבירור, כי קיים פער בין המחיר בשילוט למחיר בפועל, וכי מן השילוט כפי שהוצג, יכול כל צרכן להבין שזהו המחיר שיגבה בעד המוצר (ללא שיש לחייבו לקרוא את הבר קוד). ויודגש, המשיבה לא הציגה כל נימוק מספק להתערבות בקביעה זו. מעבר לכך עיון בתמונות אשר צירף המבקש לכתב התביעה בבית המשפט קמא מלמד בבירור, כי בשילוט אשר הושם תחת המוצרים אותם רכש המבקש, צוין מחיר נמוך מן המחיר אשר נגבה ממנו בפועל.
יתרה מכך, כפי שציין בית המשפט קמא, אין לצפות מן הצרכן להשוות בין הברקוד המצוין על גבי אריזת המוצר לבין הברקוד בשילוט המחיר, שכן בכך מסוכלת מטרת החוק והיא מניעת הטעיית צרכנים על ידי הצגת המחיר בסמוך למוצר.

כאמור, בקשת רשות הערעור נוגעת לגובה הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט קמא, זאת לאחר שקבע כי המשיבה הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן.
בסעיף 31א(ה) לחוק הגנת הצרכן נקבעו הפרמטרים בהם יתחשב בית המשפט בבואו לקבוע את גובה הפיצוי.
ׁ(ה)"בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לצרכן כתוצאה מביצוע ההפרה:
(1)    אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;
(2)    עידוד הצרכן למימוש זכויותיו;
(3)    חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה;
(4)    שווייה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה;
(5)    ההיקף הכספי של עסקי העוסק;( ההדגשה שלי – י.ר.ל.)
מטרת המחוקק בחקיקת התיקון לחוק היא :"לעודד אכיפה ״פרטית״, בידי צרכנים, של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ״א- 1981 (להלן - החוק), באמצעות הענקת זכות לצרכנים לתבוע בבית משפט פיצוי לדוגמה, מעוסקים אשר הפרו את הוראות החוק המנויות בהצעת החוק...נקודת המוצא בבסיס החקיקה הצרכנית היא כי קיים חוסר איזון בעמדות הכוח של הצדדים כאשר מצב הצרכן חלש יותר לעומת העוסק.... כדי לשפר את הכדאיות הכלכלית של הצרכן לעמוד על זכויותיו בבית המשפט וכדי להרתיע עוסקים מניצול חולשתו של הצרכן ומהפרת הוראות החוק, מבקשת ההצעה להעניק לצרכן זכות לתבוע פיצויים לדוגמה" 
בחינת השיקולים המנויים בסעיף 31א(ה) לחוק הגנת הצרכן וכן את רוח התיקון כעולה מהצעת החוק, אשר לאורן על בית המשפט להכריע מהו גובה הפיצוי הראוי במקרה שבפניו, מובילה למסקנה, כי היה מקום שבית המשפט יקבע פיצוי גבוה יותר מכפי שנפסק על ידו ( 1,000 ₪ ביחס למכלול ההפרות וכן הוצאות משפט). 
מעבר לכך, שגה בית המשפט אשר התייחס למימד הנזק שנגרם לצרכן בציינו כי "בנסיבות העניין הגם שצודק התובע בטענותיו נגד הנתבעת, הרי שמדובר בנזק יחסית נמוך, אך יש מקום להטיל גם פיצוי ראוי ההולם את נסיבות העניין" . בסעיף 31 לחוק הגנת הצרכן מצוין בבירור, כי בית המשפט "לא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לצרכן" בקביעת גובה הפיצויים לדוגמא.
זאת ועוד, בית המשפט חזר וציין מספר פעמים את שיעור הנזק הנמוך שנגרם בפועל למבקש, דבר שלדעת בית המשפט משקלו פחות. שכן מקום בו המשיבה מציגה סימון מחירים מטעה לפיו הקונה סובר כי מוצר זול יותר בעשרה שקלים ובפועל נגבים ממנו עשרה שקלים יותר, אין המדובר בהפרה של מה בכך ואף הנזק שנגרם כתוצאה מהפרה כזו אינו פעוט. מטבע הדברים המבקש אינו היחידי שקנה את אותו מוצר תוך שנגבה ממנו סכום הגבוה בעשרה שקלים מן המחיר שהוצג בסימון, ואין לשלול כי כך קרה לקונים רבים אחרים שקנו אצל המשיבה את המוצר האמור. כאשר מדובר במשיבה אשר מרכוליה פרוסים בכל הארץ ואנשים רבים עורכים אצל המשיבה את קניותיהם מידי יום, עליה להקפיד קלה כחמורה על סימון מחירי המוצרים ולהימנע מלהטעות חלילה צרכנים.
נוכח האמור, גם אם בפועל רק המבקש הוא שתבע את נזקו, הרי המשיבה יצאה לכאורה מרווחת מאותה הפרה לא בסכום של 10 ₪ אלא בסכומים גבוהים יותר. דבר זה בדיוק הוא שעמד בבסיס החקיקה המקנה זכות של פיצוי ללא הוכחת נזק, וזאת על מנת שהדבר לא יהא כדאי למפר וירתיע מהפרות מסוג זה.
בהינתן האמור, פסיקת פיצוי כמו זה שפסק בית המשפט קמא, אין בה כדי להלום את רוח החוק או להרתיע מפני הפרות דומות ועל כן יש מקום להתערב בה.
עם זאת יש מקום ליתן משקל לכך שנראה כי אין המדובר בהפרה מכוונת מצידה של המשיבה.
אשר על כן, לאחר בחינת מכלול השיקולים, כאשר לנגד בית המשפט עומד השיקול המנחה לפיו יש לעודד צרכנים להגשת תביעות מסוג זה לטובת הכלל, בקשת רשות הערעור מתקבלת כך שעל המשיבה לשלם למבקש פיצוי בסך של 500 ₪ בגין כל הפרה, דהיינו סך כולל של כ 2,000 ₪ וכן סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט בהליך בבית משפט קמא ובבית משפט זה .

לשאלות בנושא ניתן לפנות לעו"ד שרון כ"ץ, יועצת משפטית sharonk@chamber.org.il

יובהר כי המידע לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי פרטני וכי נוסח החוק הינו הנוסח המחייב.