סוף שבוע ארוך? כן, בתנאים

שאלת האיזון בין החיים האישיים לבין העבודה (work-life balance) היא אחת השאלות המרכזיות של המאה ה-21. כמה שעות צריך לעבוד? האם צריך להיות זמינים מעבר לשעות העבודה המקובלות? וכמה?

בעולם בו הטכנולוגיה מתפתחת בקצב אדיר, העובדים הופכים לזמינים פי כמה מאשר בעבר. חומרים מועברים כל העת באמצעות הדואר האלקטרוני, גם בשעות שאינן שעות העבודה הרשמיות, העובדים נגישים למידע כל העת באמצעות מכשיר הטלפון הנייד החכם והדברים מקבלים משנה תוקף בחברות גלובליות, שם יש אינטראקציה בין שעוני זמן שונים בעולם.

על הרקע הזה צץ הרצון לאפשר לעובדים בישראל יותר זמן פנוי, לרבות זמן עם המשפחה; בשל כך אימצה ממשלת ישראל לאחרונה את המלצות דו"ח ועדה, בראשה עמד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, בדבר הוספה של ארבעה ימי ראשון חופשיים מעבודה, כלומר סופ"ש ארוך. המשמעות הברורה של הוספת ארבעה ימי חופשה נוספים היא הגדלת שכר לעובדים, שהרי עובדים פחות מבלי שהשכר נפגע.

אמנם, רק בתקופה האחרונה שונה חוק חופשה שנתית ונוספו ימי חופשה לעובדים בשנות העבודה 4-1 לעבודתם, וכן בעשור האחרון עברו למעלה מ- 200 תיקוני חקיקה בדיני עבודה, כולם לטובת העובדים.

ובכל זאת, איגוד לשכות המסחר תומך ביוזמה; אבל התמיכה של האיגוד מותנית בסייגים שלא מופיעים בנוסח שעבר את החלטת הממשלה. איננו מאמינים בהוספת ימי חופשה מבלי לבצע במקביל גם צעדים משלימים הכרחיים.

אם כבר מחליטים לגעת בשבוע העבודה, צריך לטפל בנושא באופן הוליסטי, שייקח בחשבון את האינטרסים של כלל הגורמים בשוק העבודה, לא רק את הצד של העובדים.

כך, למשל, הגיע הזמן לפתוח, אחת ולתמיד – וגם כאן אנחנו כבר באיחור עצום – את הסוגיה של השעות הנוספות. על פי הפסיקה היום, החישוב של השעות הנוספות נספר על בסיס יומי ולא על בסיס חודשי. לכאורה, מגנים על העובדים, אבל רק לכאורה, שכן המציאות המשפטית דווקא פוגעת בעובדים: אם עובד מעוניין לצאת ממקום העבודה, מכל סיבה שהיא, שעתיים מוקדם יותר, ומבטיח למעסיקו, שישלים את אותן השעתיים בהמשך השבוע, למעסיק אין אינטרס כלכלי להיענות לבקשה של העובד, שכן בגין שתי שעות ההיעדרות ירד שכר שעתי רגיל, אולם בגיל השעתיים הנוספות, ישולם שכר של 125% בגין כל שעה נוספת, וזאת למרות שבחישוב חודשי, אין שום סטייה ממכסת השעות! זה לא צודק, זה לא הוגן וזה גם פוגע בעובד. מדוע? מפני שהמעסיק לא מעוניין להגדיל את עלויות ההעסקה שלו ועל כן, לא יאפשר לעובד לעבוד בשעות נוספות. הדברים נכונים במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים, שנאבקים לשרוד ורגישים לכל תוספת עלות. על כן, הגיע הזמן לפתוח את חוק שעות עבודה ומנוחה האנכרוניסטי ולשנות מציאות בעייתית זו ולעבור לחישוב שעות נוספות חודשי.

שנית, ללא סנכרון עם מערכת החינוך, מדובר במהלך שנועד לכישלון. שהרי, אם אחת ממטרות סוף השבוע הארוך היא מתן זמן איכות נוסף עם המשפחה, ברור שימי החופש צריכים לחפוף את ימי החופשה של מערכת החינוך.

שלישית, צריך לחשוב ברצינות גם על קיצור החופש הגדול, או לפחות חפיפה של החודש השני של החופש עם חודש חגי תשרי. במדינת ישראל של שנת 2017 יש מזגנים בכיתות הלימוד, המאפשרים לימוד גם בחודשי הקיץ החמים. בנוסף, המציאות שבה כמה ימים לאחר חופשת הקיץ הארוכה מגיעים להם חגי תשרי ושוב יוצאים לחופשה, לא ניתנה במעמד הר סיני.

רק במהלך משולב שכזה אפשר לשקול הוספת ארבעה ימי ראשון חופשיים נוספים. אחרת, מדובר במהלך צר, שימשיך את המגמה החד צדדית של הכבדות על המעסיקים במדינת ישראל שהם אלה שמייצרים מקומות עבודה, למי ששכח.