השפעת הברקזיט על הכלכלה הבריטית

כל אימת שמתרחש שינוי משמעותי ברמה הלאומית שאינו לטעמן של האליטות השולטות בחברה או שסותר את השקפת עולמם של הכוחות המובילים במדיה, עובר גל של זעזוע רגשי ותקשורתי ואנו נשטפים בנבואות זעם.

כך היה בזמן המהפך השלטוני בישראל בשנת 1977, כך היה כשבריטניה החליטה על פרישתה מהאיחוד האירופי במשאל עם השנה, וכך מתרחש כיום, לאחר שדונאלד טראמפ נבחר כנשיא ארה"ב בניגוד לציפיות שרחשו בציבור.

אשר למהפך של 1977, הרי שבמישור הכלכלי אנו רק צעדנו קדימה. לאחר כמה פרפורים של מדיניות כושלת של תנועת הליכוד, עוצבה התכנית הכלכלית של שנת 1985 על ידי ממשלת האחדות הלאומית, ומאז התחזקה ושודרגה כלכלת ישראל. גם נטל המיסים על יחידים, הן המס הישיר והן המס העקיף וגם מס החברות, הופחתו דרסטית.

אשר לבחירתו של טראמפ, ברור הוא שהזעזוע הראשוני שקט, שוקי ההון כבר אינם צונחים, אך מוקדם עדיין להעריך את תוצאתה. מעניינת במיוחד היא החלטת הברקסיט של בריטניה שאפשר כבר לראות את ניצניה הראשונים.

על אף שכל ארצות המערב, ולא רק הן, מאמצות כעיקרון יסוד את שיטת המשטר הדמוקרטית, מסתבר שאנו מוכנים לקבל את ההכרעה הדמוקרטית רק כשהיא תואמת את ציפיותינו, אך לא ששים לקבלה כשאינה תואמת אותן. דווקא החלטת הברקסיט מוכיחה עד כמה ההכרעה הדמוקרטית, פרי משאל עם, הייתה נכונה וצודקת מנקודת ראותו של הציבור הבריטי.

משאל העם הוא לאמיתו של דבר פסגת ההכרעה של העיקרון הדמוקרטי. אך הנה כאשר בריטניה, במשאל עם, מחליטה על פרישה מהאיחוד האירופי, כל אלה הנפגעים מן ההחלטה ומאמינים בגלובליזציה, מכנים החלטה דמוקרטית של אומה שלמה בביטויי גנאי שונים. קסנופוביה, אידיאולוגיה בדלנית, הסתגרות, גזענות ומה עוד לא נאמר, כאילו שהעם הבריטי אינו זכאי לחרוץ את גורלו בהחלטה דמוקרטית פנימית. כאילו שהדרך היחידה של בריטניה להתקיים כמדינה עצמאית השומרת על אופייה והמפתחת את כלכלתה חייב להיות דווקא באמצעות איחודה עם אירופה.

נורבגיה אינה חלק מהאיחוד האירופי, שוויץ וישראל אף הן לא. ארצות רחוקות יותר כמו ארה"ב, יפן וסין אינן חלק מאיחוד מדיני כלשהו, אבל בריטניה דווקא כן חייבת להיות חלק מאיחוד מדיני, כאילו קיומה וקיום העולם החופשי מותנה בכך. קיימים הסכמי סחר, קיימות הבנות, ולא תמיד יש הכרח במבנה של איחוד כדרך היחידה לשיתוף פעולה.    

בשטף הביקורת מציבים את הכלכלה כאחד הנושאים המרכזיים, וטוענים שכלכלת בריטניה תפגע כתוצאה ממהלך ההינתקות, כמו גם כלכלת העולם, אולם ההסבר ההגיוני לכך רעוע מאוד.

האיחוד האירופי אינו יכול להצביע על הישגים מופלאים מעוררי כבוד; האבטלה בכמה מארצות האיחוד עלתה לרמה הרסנית וכלכלות חלשות לא הצליחו להתרומם לרמת הכלכלות המפותחות גם לאחר 24 שנות איחוד.

זאת ועוד, מחמת מבנהו השלטוני ותהליך קבלת ההחלטות באיחוד, מוענקת לכל אחת מ-28 המדינות החברות בו נציגות במערך הבירוקרטי. עובדה זו יצרה לאמיתו של דבר את אחת המערכות הבירוקרטיות המסורבלות ביותר אי פעם במרחב המדינות החופשיות. עודף הרגולציה שנוצר הוא מדהים. הוראות רגולטוריות משתרעות על פני מאות עמודים.

לא פחות חמור מכך הוא הכישלון של אזור האירו. בניגוד לציפיות שמטבע אחיד יתרום להורדת מחירים, הוא גרם לעליית מחירים ניכרת. אך גם מעבר לתחום הכלכלי הוכיח האיחוד האירופאי אוזלת ידו בהתמודדות מול דאעש ושטף גלי ההגירה שלא איחרו להגיע, וזאת עקב אדישות האיחוד למתרחש מעבר לדלתותיו.

האיחוד האירופי אינו יכול לשבח עצמו ברמות של סיסמאות. תרומתו הייתה חייבת להגיע לשכבות העם הרחבות, אך זה לא קרה. חלוקת קצבאות ותמיכה באוניברסיטאות יוקרתיות ובמכוני מחקר אינה הדרך להגיע לשכבות העם הרחבות. אם שכבות אלה אינן חשות בתועלת האיחוד, האיחוד הוא כישלון. הוא לא נוצר עבור הביורוקרטיה, האקדמיה או האליטות.

כעת, אין ספק שפרישת בריטניה מהאיחוד מסכנת את מעמדה מולו בכל הקשור בהיותה המדינה המפותחת ביותר במתן שירותים פיננסיים. מגזר זה מהווה כיום חלק משמעותי בתוצר של בריטניה, לא פחות מ-17%, ורתיעה של האיחוד האירופי מהשימוש בשירותים אלה, יכולה לפגוע בממלכה המאוחדת קשות.

גם מגבלות סחר שהאיחוד יכול להטיל על בריטניה, בדומה למה שמוטל על הסחר עם ארה"ב, עלולות לפגוע בכלכלה הבריטית. אם כי פעולה כזו של האיחוד צפוי שתגרור תגובת נגד.

מצב הרוח הלאומי שיקף חששות אלה, כפי שניתן לראות ממחקר שנעשה על ידי הפדרציה של העסקים הקטנים בממלכה לאחר הברקסיט המצביע על כך שעסקים קטנים ובינוניים בבריטניה היו מאד פסימיים באשר לעתיד הכלכלה. אולם למרות כל זאת, יש לראות גם את הצד השני של הדברים.

נתונים ראשונים מוכיחים שההחלטה של בריטניה לא הייתה כל כך נוראה. כלכלת הממלכה צמחה ב- 0.5% בשלושת החודשים שלאחר הברקסיט. יותר מתחזית האנליסטים שהעריכו את הצמיחה ברמה של 0.3%. אפילו ארגון ה-OECD  תיקן את תחזית הצמיחה שלו לבריטניה מ-1.7% ל-1.8%. לא שינוי גדול אבל חיובי. גם הבנק הלאומי של אנגליה העלה את תחזית הצמיחה מ-0.8% ל-1.4%. אמון הצרכנים בכלכלה חזר לרמה שהיה לפני החלטת הברקסיט והצריכה המקומית עלתה עד כדי רמה של 6.2% בחודש אוגוסט האחרון. כל הנתונים הללו אינם משמעותיים כמו תכנית התקציב המוצעת היום בבריטניה לשנת 2017. ממשלת בריטניה הנוכחית החליטה להשקיע יותר בשיפור מצבן של המשפחות העובדות שהכנסותיהן אינן עולות. הצעות בולטות הן העלאת שכר המינימום, השלמת הכנסה, והענקת תנופה לבניית דירות מגורים שיהיו ברי השגה. התקציב מתמקד ממש באותה שכבה באוכלוסיה שלא נהתה מהשותפות עם האיחוד האירופי.

לאחר חלוף הביקורת הראשונית וגלי הזעם על שבריטניה החליטה לפרוש מהאיחוד האירופי, כלכלת בריטניה מתייצבת והיא מתמקדת במתן תשובה לאלה שהצביעו בעד הפרישה. לא על שום רגשות התבדלות, אלא על שום שהם נשארו מאחור והאיחוד עם אירופה לא היטיב עימם במאומה. דומני שזוהי דוגמה נאמנה להחלטה דמוקרטית שכל אומה זכאית לה.