דיווח של הבנקים לרשויות המס - פגיעה חמורה בזכויות הפרט

ההנחיות שהועברו לאחרונה על ידי בנק ישראל למערכת הבנקאית המסמנות מתי על הבנקים לדווח לרשויות המס על חשד להיעלמות מס של אחד מלקוחותיהם, מוטב ובנק ישראל יתעשת וימהר לגנזן, להקפיאן, או עדיף אפילו להשמידן.

הנחיות אלה, הבאות להצביע על דפוסי התנהגות של לקוחות בנקים המצדיקים כי עובדי הבנק ידווחו על לקוחותיהם לרשויות המס כחשודים בהעלמות מס, הן בעלות השלכות רוחב חמורות ביותר על יחסי בנק–לקוח, ממשל ואזרח, וזכויות הפרט בישראל. אני מאד תמהה על כך שמשפטני משרד המשפטים לא התעוררו מיד להסביר לבנק ישראל שנורמה ממשלית כאמור אסור שתיווצר במדינה, שכן היא מהווה התערבות גסה ובלתי סבירה בחייו של הפרט, ובמישור יחסיו עם גורמים שעימם הוא עובד על בסיס יחסי אמון.

דפוסי התנהגות כאמור דווחו במדויק בגלובס ביום ה- 13 בנובמבר. נזכיר כמה מהם: הלוואות המגובות בביטחונות או ערבויות הנמצאות בשלוחות חו"ל, הסתרת אזרחות כפולה של הלקוח, התעקשות לקוח שהבנק לא ייצור עמו קשר, התעניינות חריגה של לקוח בסוגיות מס, וסירוב של לקוח לדווח על מקור עושרו.

ברור לכל שכוונת הנחיות אלה היא לחתור לתוצאה טובה יותר של גביית מס אמת, ולכולנו אינטרס בהשגת יעד זה. עם זאת, אין זה אומר שעל מנת להשיגו  הכול מותר, וכי אפשר להפוך את זכויות הפרט בישראל למרמס. משפטנית בכירה במשרד המשפטים אמרה פעם שמלבד הראשות המחוקקת, הרשות השופטת, הממשלה ומבקר המדינה, קיימת גם רשות חמישית והיא האוטונומיה של הפרט וזכויותיו. כנראה שבהתלהבות ובחיפזון הביצוע של גורמי ממשל הם שוכחים לעיתים קרובות מידי שחייבים להציב ריסונים ומגבלות לכל פגיעה אפשרית בזכויות הפרט. המהלך המוצע הינו פגיעה חמורה ביחסי בנק-לקוח שאמורים להיות מבוססים על אמון הדדי מלא. לאמיתו של דבר, המערכת הבנקאית הופכת להיות מעין זרוע של רשות המיסים שבולשת אחר לקוחותיה שלה. פקידי בנק מקבלים כוח שרירותי לדווח על פי שיקול דעתם על דפוסי התנהגות קלוקלת של לקוחותיהם לרשויות המס, וכך הופכים בפועל להיות בלשים של בנק ישראל ורשויות המס.  

יש להבין, ולהבין היטב, שגם אם הלקוח של הבנק לא חטא וכפיו נקיות כשלג, הוא צפוי לכך שפקיד בנק יחשוש שלא לדווח עליו לרשויות המס. עצם פתיחת החקירה היא בבחינת עונש כבד וערעור מעמדו של אותו לקוח. אנו הופכים למדינת משטרה ולא קולטים מה באמת נעשה סביבנו. אנו מאבדים את המצפן ושוכחים שחייבים להציב גבולות למה מותר ומה אסור לרשויות המדינה לעשות בכל הקשור בצנעת חיוו של הפרט ובאוטונומיה שלו. אנו מטילים על המגזר העסקי להיות רשות אכיפה, ומעבר לכך, זרוע של בילוש. כל יסודות יחסי הגומלין בתוך המגזר העסקי, והמגזר האזרחי כולו, עלולים להיסדק ולהתערער וזאת מול מחשבה תמימה ורצופה בכוונות טובות של שיפור גביית מיסים בישראל.

המסוכן במיוחד במהלך זה הוא ביסוסה של אותה מגמה נמשכת, המטילה על המגזר העסקי עוד ועוד חובות דיווח, הרים של דיווחים, על מנת להקל על פעילותן של רשויות המדינה. זאת מבלי שהממשלה, כנסת ישראל, משרד המשפטים, ובנק ישראל שמים לב לכך שאנו נסוגים אחורה לרמה של משטר חשוך המרשה לעצמו לבוא בדרישות ללא סוף אל ציבור האזרחים ולמגזר העסקי ולהתערב בחייהם פנימה. אני מקווה מאד שהמערכת הבנקאית, על אף בעיות הדימוי שיש לה כיום, תהדוף מהלך זה שכמובן אינו נוגע רק אליה אלא לציבור האזרחים כולו. אני מקווה שגם חברי כנסת שזכויות האדם קרובות לליבם יבינו את משמעות המהלך. מעבר לכל אני מקווה שבנק ישראל, לאחר שיקול מעמיק יותר, יבין את הנזק שמהלך כזה עלול לגרום ליחסי בנק-לקוח, למערכת הבנקאית כולה, וליחסי הגומלין התקינים בתוך המגזר האזרחי בישראל.

מאמר דומה פורסם בגלובס ביום 15.11.16