למה רק הגדולים זוכים במכרזים?

לאחרונה החלו מספר חברי כנסת לקדם תיקונים שונים לחוק חובת המכרזים, על מנת לסייע לעסקים הקטנים בישראל להשתלב בעוגת המכרזים של המדינה והשלטון המקומי. התיקונים הללו הינם יוזמה מבורכת שכן בבואנו לבחון מי הם הזוכים המרכזיים ברוב המכריע של מכרזי המגזר הציבורי, נגלה שוב ושוב, פעם אחר פעם את החברות הגדולות במשק.

מדינה שמודעת לעובדה שעסקים קטנים ובינוניים הם קטר הצמיחה של המשק, ומצהירה תחת כל עץ רענן שהיא מעוניינת בעידוד וטיפוח עסקים אלו, חייבת לעבור משלב ההצהרה לשלב המעשה ולפעול דה-פקטו לשילוב מאסיבי של עסקים קטנים ובינוניים בעוגת המכרזים הציבורית.

איגוד לשכות המסחר פעל לפני מספר שנים להובלת תיקון משמעותי לחוק חובת המכרזים וטיפל באחת מבעיות השורש – תנאי הסף. התברר, שלעורכי מכרז, בשל שיקולי נוחות אדמיניסטרטיבית, נוח היה לעבוד עם מספר מצומצם של חברות גדולות והדרך לנפות את העסקים הקטנים והבינוניים הייתה באמצעות תנאי סף דרקוניים, ללא קשר ליכולת הביצוע של העבודה הנדרשת. בעקבות התיקון מחויב היום כל עורך מכרז להציב רק תנאי סף המתחייבים מאופיו ומטיבו של המכרז. בנוסף, קיימים בחוק קריטריונים בנוגע למספר תנאי סף, המחייבים קורלציה בין העבודה הנדרשת לבין תנאי הסף. אמנם, לעורכי המכרז ניתנה אפשרות לחרוג מאמות מידה אלו, אבל התווספה החובה לנמק, בידיעה שחובה זו מכפיפה את עורכי המכרז לביקורת שיפוטית על ידי מי שיהיה סבור שלא הייתה הצדקה לסטות מאמות המידה הרגילות.

אולם לא כל עסק קטן אכן מסוגל לעשות שימוש בבתי המשפט על מנת לעמוד על זכויותיו החוקיות. ראשית, מדובר בעלות לא מבוטלת. שנית, יש עסקים שחוששים לפנות כנגד גופים ציבוריים לבתי המשפט מחשש שבעתיד יבולע להם.

נתקלנו לא אחת במכרזים שבהם ניתן משקל רב לפרמטר של ניסיון. מצד אחד, ברור לחלוטין שאף אחד לא מעוניין שיתגלחו על חשבונו, אבל מן הצד השני, גם החברות שמציגות היום את הניסיון הנדרש היו בעבר חברות חדשות שקיבלו את הצ'אנס ורכשו את הניסיון. אם ניסיון קודם יהווה פרמטר מכריע, המשמעות היא סגירת השוק בפני חברות חדשות.

יש לחשוב בצורה יצירתית, באופן שמצד אחד ייתן הגנה לעורכי המכרז ומצד שני יגדיל את התחרות. כך למשל, ניסיון של חברה בתחום מקביל או משיק, יכול להיחשב בניסיון מתאים, גם אם אינו עונה אחת לאחת על הניסיון הספציפי הנדרש במכרז.

דוגמא להדרת עסקים קטנים, מבלי שיש לכך כל הצדקה היא במכרז מסוים, בו נכתב כי חברה שניהלה בעבר פרויקט בהיקף של 50 מיליון ₪, תזכה ב-15 נקודות במסגרת השקלול הכולל. מדובר היה במכרז שהיקפו 1 מיליון ₪ בלבד. מה הסיכוי של עסקים קטנים ובינוניים, שמסוגלים לבצע את העבודה בצורה הטובה ביותר, לקבל נתח מהעוגה, כאשר הם בנחיתות מובנית של נקודות דירוג?

תפקיד חשוב בבקרה על תנאי המכרזים והאפשרות של עסקים קטנים ובינוניים להשתלב בהם שמור לסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים שבמשרד הכלכלה, אלא שמצבת כוח האדם שם לא מסוגלת להתמודד, בזמן אמת, עם כמות המכרזים העצומה של המגזר הציבורי ולסלק את תנאי הסף הלא ראויים.

טוב יעשה המחוקק אם יקיים מעקב, הבוחן את השפעות תיקוני החקיקה ואת המציאות העגומה - שבה למרות שהמטרה הברורה בתיקון חוק חובת המכרזים הייתה ועודנה שילוב עסקים קטנים ובינוניים - בשטח עדיין זוכות במכרזים שוב ושוב אותו מספר מצומצם של חברות גדולות.

מאמר דומה פורסם בדה- מרקר בתאריך 25.10.15