ספורט לאומי לא בריא - הצורך ביצירת גבולות מידתיים לחוק תובענות ייצוגיות

בחודשים האחרונים התקיים ויכוח ציבורי סביב כוונתה של שרת המשפטים, חה"כ אילת שקד, להטיל אגרה משמעותית על אלו המבקשים מבית המשפט להכיר בתובענה המוגשת על-ידם כ'תובענה ייצוגית'.

צודקת שרת המשפטים, עת היא פועלת בכוונת מכוון ליצור גבולות ומסננות מידתיים למיגור ה'ספורט הלאומי' (הלא בריא) של כאלו שהפכו אותו מכלי ביקורת צרכני, למקור פרנסה עבור עצמם ועבור אלו המייצגים אותם, וככלי לעשיית עושר ב"שיטת מצליח", ללא כל סיכון אמיתי מצידם, תוך הטרדה ופגיעה כלכלית ותדמיתית בבעלי העסקים, ובזבוז זמן שיפוטי יקר.  

אין  עוררין  כי  הכלי של תובענה ייצוגית חשוב וראוי הן ככלי המגן על  ציבור גדול  של  צרכנים והן ככלי הרתעתי. עם זאת, יש למצוא את האיזון הנכון בין זכותו של הצרכן לשימוש בכלי זה ובין זכות העוסק כי יעשה שימוש ראוי והוגן בכלי המשפטי וזכותו להגנה על שמו הטוב וקניינו, שעלולים להיפגע בשל ניצול ציני של צרכנים את חסרונן בחוק של מסננות ראויות 

החוק הישראלי (חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו – 2006), מחייב הליך דו-שלבי: התובע יגיש תחילה בקשה לאשור התובענה כ"תובענה ייצוגית", ורק לאחר בחינת הבקשה, בהתאם לשיקולים המנויים בחוק, יחליט בית משפט האם הבקשה אכן תאושר והתובענה תתברר בבית משפט ככזו או שמא תידחה.

לכאורה, ההליך המקדמי נועד לסנן  את  השימוש  בכלי של התובענה הייצוגית ולשמור אותו אך ורק למקרים בהם מתעוררות שאלות מהותיות- עובדתיות או כאשר בית המשפט סבור כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעת הסוגיה שבמחלוקת.

יחד עם זאת, תובעים רבים, מנצלים בחוסר תום לב את ההליך הדו-שלבי כדי ליצור לחץ וכלי מיקוח כנגד בעלי עסקים, שגורר את אלה האחרונים להוצאות כספיות כבדות משקל, מעצם הצורך בייצוג משפטי בהליך ההתנגדות לבקשה להכיר בתובענה כ"ייצוגית". מבחינה  ציבורית, הבקשה נרשמת בפנקס התובענות הייצוגיות,  ומשם  הדרך להד תקשורתי וציבורי קצרה מאד. עצם הפרסום  אודות  הגשת  הבקשה פוגע באופן  מיידי בתדמיתו העסק.

החוק חסר המסננות יצר מצב של קלות בלתי נסבלת בה מוגשות בקשות להכיר בתובענות כייצוגית, שמפרות את האיזון בין זכויות הצרכן לבין זכויותיו של העוסק.

מאז כניסתו לתוקף של התיקון לחוק בשנת 2006, הוגשו אלפי בקשות לאישור תובענות כייצוגיות. בפועל, רק חלקן קטן מהן מאושר ומתנהל בגינן השלב השני בהליך.

כללי המשחק הבסיסיים חייבים להשתנות

כדי ליצור איזון בין האינטרסים הצרכניים אל מול זכויות היסוד של בעלי העסקים, צריכים לכלול לפחות שתי מסננות, זאת בנוסף לסמכות מפורשת בחוק להטלת הוצאות משמעותיות על המבקש הייצוגי שבקשתו נדחתה ע"י בית המשפט:

מסננת אחת - לא תוגש בקשה לאישור תובענה כייצוגית אם  הסעד  המבוקש  היחיד הוא  נזק  שאינו ממוני (כגון: עוגמת נפש). כמו כן, ראוי כי כאשר אחד הסעדים המבוקשים הינו נזק שאינו ממוני, לא תוגש תובענה ייצוגית לסעד שאינו ממוני העולה על  עשירית מסכום הסעד הממוני הנתבע. כך ימנע מצב בו התובע "ינפח" את רמת הנזק הנטען באופן בלתי סביר וללא בסיס  עובדתי.

מסננת שנייה - מוצע לחייב את התובע הייצוגי, בהתאם לעיקרון  תום  הלב, לפנות לעוסק המפר טרם הגשת התובענה, להודיע לו על קיומה של ההפרה לכאורה ולאפשר לו לתקן  את ההפרה תוך 14 ימי  עבודה  מיום המצאת הפניה אליו, וכן להטיל חובה על העוסק להשיב לפונה ולעדכנו על תיקון ההפרה. מתן ההתראה לעוסק, טרם הפתיחה בהליכים, הינו צעד  בסיסי, פשוט והגיוני.

ייתכן, שחלופה מידתית וסבירה להטלת אגרה משמעותית, כמוצע ע"י שרת המשפטים, כמפתח כניסה להליך, הינה לדרוש מהמבקש להכיר בתביעתו כתובענה ייצוגית, להפקיד ערבות בבית המשפט (שלא תפחת מ- 50,000 ₪), ושתחולט עפ"י הצורך, כחלק מההוצאות המשמעותיות שייפסקו כנגד המבקש, אם וככל שבקשתו תדחה ע"י בית המשפט.