סופשבוע ארוך – זה טוב לכולנו
חבר יקר, העובד בכנסת, אמר לי על הצעת החוק של חה"כ אלי כהן (כולנו), המבקשת ליישם סופשבוע ארוך, הצעה שעברה בוועדת שרים לענייני חקיקה לפני מספר ימים: "זה טוב לכולנו – תרתי משמע...", ואני אומר, זה באמת טוב לכולנו!
הצעת החוק היא מהפכה חברתית-תעסוקתית בישראל.
צריך לזכור שכלכלה היא עניין של כלים שלובים – ככל שנגדיל את הצריכה הפרטית, בתרבות, בפעילות פנאי, בילוי, צרכנות, תיירות, נניע יותר את גלגלי המשק.
מדדי הצריכה הפרטית לנפש מהווה מדד לרמת החיים של האוכלוסייה ומדד לשינויים בצמיחתה של הכלכלה. כולנו רוצים להתפאר ברמת חיים גבוהה במדינת ישראל. אבל במצב הנוכחי, קבוצות אוכלוסיה שלמות אינן יכולות ליהנות מהחוויה האזרחית של סופשבוע: בילוי, תרבות, פעילות פנאי, צרכנות, תיירות. המדובר, בין השאר, בשומרי שבת ומסורת, אלו המתגוררים בפריפריה או ביישובים ואזורי מגורים המרוחקים ממוקדי תרבות, פנאי וקניות, וכאלו שאין להם אפשרות להתנייד ללא תחבורה ציבורית.
כולנו צרכנים של מוצרים ברי קיימא ושל שירותי תרבות, בילוי, פנאי ותיירות, כל אחד על פי יכולתו הכלכלית. אבל רבים אינם ממשים את צרכיהם, מפאת חוסר זמן או חוסר יכולת מעשית בסופשבוע קצר, שבמרכזו השבת. הלכה למעשה, מדובר בפוטנציאל צרכנות כלוא, שהוא לא פחות מאשר מעכב צמיחה למשק במושגים של הגברת הצריכה הפרטית לנפש.
אין ספק שסופשבוע ארוך יאפשר זמן איכות משפחתי רב יותר בו יוכלו הורים וילדים להקדיש זמן לבילויים משותפים, מחוץ לבית תוך ניצול שירותים שונים שהמשק המודרני מאפשר. אין ספק שאחרי סופשבוע ארוך כולם יחזרו עם יותר מרץ לעבודה, דבר שיצור איזון חיובי בין העבודה לבין חיי המשפחה, התרבות והפנאי. בכל שעת עבודה, התפוקה והפריון יגדלו – גם אם נעבוד פחות זמן, ניתן יותר תפוקה! אין ספק שענפי הבילוי, התיירות, השירותים והמסחר ייהנו – הם יצרני מקומות העבודה המרכזיים במשק, והגידול בצריכתם ייצר מקומות עבודה חדשים נוספים ויוביל לצמיחה במשק. אין ספק שאזרחים רבים, שזקוקים לעבודה או מוגבלים בזמני עבודה, כגון סטודנטים, יוכלו למצוא פתרון תעסוקתי במגזר המסחר והשירותים, במהלך סופשבוע ארוך. אין ספק שמגזר המסחר והשירותים, יצרן מקומות העבודה המרכזי במשק שאחראי על כ- 70% מהתוצר של המגזר העסקי, יתחזק ויוכל להמשיך להיות הכוח המניע של המשק הישראלי.
יחד עם זאת, המגזר העסקי אינו יכול לשאת על גבו הכבדות אין-סופיות. גם אם קיימת מטרה חברתית חשובה וחיובית, המגזר העסקי אינו זה שיכול וצריך לשאת אותה על גבו ועל חשבונו. הצעת החוק אינה יכולה לעמוד בפני עצמה והיא צריכה להיות חלק מתוך מקבץ של רפורמות מקיפות: האחת, רפורמה של העסקה גמישה, תיקון בחוק שעות עבודה ומנוחה, שיאפשרו בהסכמה בין המעסיק לעובד העסקה גמישה בשעות העבודה בראייה שבועית או חודשית, מבלי שעל המעסיק ייפול העול של תשלום שעות נוספות, עד למיצוי המכסה השבועית או החודשית. השנייה, סנכרון בין ימי החופשה במערכת החינוך לבין מועדי סופשבוע הארוך, ויצירת חפיפה בין החופש הגדול לבין חגי תשרי.
רק יישום הוליסטי של כל הרפורמות המתוארות, כמקשה אחת, תחזק את כלכלת ישראל, תוביל לגידול בפריון ובתפוקות העבודה, תוביל להיווצרותם של מקומות עבודה חדשים, והדבר יהווה חוליה משמעותית בחזרתו של המשק למסלול של צמיחה.
מדובר בשינוי חברתי אמיתי – אין כלכלה בריאה בלי חברה בריאה!
מאמר דומה פורסם בדה- מרקר ביולי 2016
