מחזירים את המשק אל מסלול הצמיחה

אם נתבונן בנתוני הצמיחה מתחילת המאה הנוכחית, ניווכח כי בארבע השנים שבין 2004 – 2007 הגענו לשיעורי צמיחה שנתיים גבוהים של כמעט 7%; לאחר מכן היה משבר עולמי בשנת 2008; הצמיחה ב-2009 היתה כמעט 0%; ובתחילת העשור הנוכחי חזרנו אל מסלול הצמיחה. אבל מאז שנת 2012 עד תום 2015 אנו מדשדשים. אין צמיחה.

שיעור צמיחה שנתי בתוצר העסקי של 2.3% אינו מהווה צמיחה. זוהי תוצאה ישירה מהגידול באוכלוסיה. בשנת 2015 הגידול בתוצר לנפש היה לא יותר מ-0.5%. צמיחה מתרחשת כאשר התוצר לנפש עולה, כשלכל תושב במדינה יש תוצר גבוה יותר.

מדוע הצמיחה פסקה? איפה עלינו לחפש את שורש הבעיה? ראייה רחבה יותר של המתרחש במגזר העסקי כולו תצביע מיד על כך שאין כאן בעיה של הרעה משמעותית בתנאי הסחר העולמי. הפסקת הצמיחה היא מעשה ידינו, והיא פועל יוצא של מדיניות כלכלית מוטעית המתנהלת זה למעלה מעשור. מדיניות כלכלית מוטעית זו בנויה על ההנחה שאפשר להעמיס ללא הרף על גב המגזר העסקי עוד מסים, עוד הכבדות, עוד דרישות, עוד דיווחים; ושכוח הספיגה של המגזר העסקי הוא בלתי מוגבל.

ארשה לעצמי לצטט את דברי ראש הממשלה, בהתייחסו לדוח השנתי של בנק ישראל בישיבת הממשלה בה הוא אמר: "המפתח לעתיד תלוי בצמיחה. צריך להבין שכל מה שאנחנו רוצים להשיג מבחינה תקציבית, מבחינת שירותים, מבחינת השיפור של התשתיות – כל הדברים שחשובים לאזרח מחייבים צמיחה".

ברצוננו להחזיר את המשק למסלול הצמיחה אנו מדברים במונחים של חיפוש אחר מנועי צמיחה, ומגדירים מקטעים ספציפיים במגזר העסקי כמנועי צמיחה: הייטק מנוע צמיחה, סטארט אפ מנוע צמיחה, סייבר מנוע צמיחה; תוך שאלו המציגים מנועי צמיחה אלה גם קצת מרשים לעצמם להתנפח מחשיבות. זוהי שגיאה בסיסית בתפיסת העבודה. כל התחומים שפורטו לעיל הם אכן ללא ספק מנועי צמיחה, אבל תנופת הצמיחה האמיתית והמשפיעה ביותר טמונה בצמיחת המגזר העסקי כולו: כל הייצור, כל הבנייה, כל החקלאות וכל המסחר והשירותים.

מי שמבודד מספר תחומים בכלכלה ומצביע עליהם כעל מנועי צמיחה כראויים לעידוד מיוחד, מייצר בפועל כלכלה אליטיסטית; כלכלה המטפחת יחידים על פני רבים. קידום החברה כולה יכול להתרחש רק אם מניעים את כל המגזר העסקי על כל רוחבו ושכבותיו קדימה.

מנוע הצמיחה אמיתי של המגזר העסקי הוא המוטיבציה של יחידים ותאגידים לפתח ולבנות עסקים בישראל ובכך גם ליצור מקומות עבודה חדשים ולהגדיל את התוצר. כל יחיד המקים עסק לגיטימי, בסיכון אישי שלו, מייצר מקומות עבודה ומגדיל את התוצר – הוא מנוע צמיחה. וכשאנו פוגעים ושוחקים את המוטיבציה לבנות עסקים בישראל, לא נוכל לחזות בתנופת צמיחה מחודשת.

נכון, שר האוצר כיום מקדם כמה אג'נדות בעלות חשיבות עליונה, כמו ניסיון להוריד את מחירי דירות המגורים, הורדת מחיר האשראי הבנקאי, הורדת יוקר המחייה בכלל ובמוצרי מזון בפרט. אבל על מנת להחזיר את המשק לצמיחה אנו זקוקים למדיניות כלכלית רחבה הרואה את המשק כולו ומבינה את השפעת כל המהלכים היזומים על ידי הממשלה, הרגולטורים והכנסת על המוטיבציה של בעלי העסקים להמשיך ולפתח עסקים בישראל.

המשק הישראלי הוא מספיק חזק כדי לחזור שוב אל מסלול הצמיחה. חוץ ממספר מקטעים בשוליים, הוא כלל לא זקוק לסיוע תקציבי אלא לפחות מחנק ויותר חופש. הייתי מצביע ללא היסוס על מספר מהלכים באמצעותם, וללא כל תוספת תקציבית, אנו יכולים להחזיר את המשק אל מסלול הצמיחה, והם מתחלקים לשניים: מה שלא לעשות ומה שצריך להתחיל לעשות.

ברשימה של מה שלא צריך לעשות ניתן למנות: להפסיק לייצר עבירות פליליות חדשות המכוונות נגד המגזר העסקי; להפסיק לכרסם בזכויות היסוד של המגזר העסקי; להפסיק את הדרישות לדיווחים נוספים על מנת להקל על עבודת רשויות המדינה, כבר הוצפנו בשמונה השנים האחרונות בשורה ארוכה של דיווחים  למע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי ודוחות כספיים שהפכו להיות לספרי מחקר; להפסיק גם חקיקה המטילה נטל לא הוגן על המגזר העסקי כמו שמירה על הסביבה והגנה מופרזת על הצרכן. מי שמייבא תרופות לישראל בקרטונים או מי שמייבא צמיגים חדשים אינו מזהם את הסביבה. הוא תורם לבריאות הציבור ובטיחותו.

באשר לחלק השני, מה כן יש לעשות, ניתן למנות בקלות את הפחתת נטל המס הישיר על הכנסות יחידים. ראוי לציין שהיום נטל המס הישיר מגיע לרמה של 43% על כל שקל העולה על הכנסה של 14,000 ₪, ומטפס מיד לרמה של 46% על כל שקל העולה על 20,000 ₪. גם המס של 30% על משיכת רווחים מחברות שהצליחו להתבסס הוא מופרז וגבוה. מה שקובע את הכנסות המדינה ממסים זה לא גובה שיעורי המס אלא היקף הפעילות הכלכלית ושיעורי הצמיחה של המגזר העסקי כולו.

כמו כן, הממשלה צריכה לפעול גם ביתר נמרצות להוריד את עול הרגולציה, לא בהליך של פסיעות צב איטיות אלא יצירת נקודת מפנה תוך שנה אחת. האוצר צריך גם להתמודד עם הגידול המהיר של העובדים בשירות המדינה. בעשור האחרון מספרם עלה בקצב כפול מזה של מספר העובדים במגזר העסקי. והדרך הנכונה ביותר להפחתת יוקר המחייה היא שהממשלה כולה תתמודד עם העלויות המושתות על כלל התושבים והמגזר העסקי על ידי המונופולים המוחלטים שבבעלותה, כמו תעריפי החשמל, המים, נמלי הים ונמלי האוויר.

יש במשק הישראלי כיום מספיק עוצמות כדי לחזור אל מסלול צמיחה ברמות של 6% - 7%. זה ממש לא בשמיים. אולם זה מחייב שינוי יסודי בתפיסת העבודה של הממשלה כולה. לרדת מן האשליה שסיוע תקציבי סלקטיבי בשוליים יחזיר אותנו אל מסלול הצמיחה. רק יצירת חופש ותחרות במגזר העסקי כולו והשבת המוטיבציה לפתח עסקים הם אלו שישיבו אותנו אל מסלול צמיחה מרשים.

מאמר דומה פורסם בגלובס 12.4.16