קרנית פלוג לעומת משה אשר: יש למדוד נושאי משרה על פי מעשיהם ולא על פי הצהרותיהם

לנושאי משרה בכירים בשירות המדינה השפעה רבה על התפתחות המשק והכלכלה. אולם, אנו מודדים נושאי משרה בכירים יותר על פי הצהרותיהם ופחות על פי מעשיהם. אנו נוחים מאוד להתרשמות מהצהרות, ובעיקר אלו הניתנות באופן פומבי, אך נוטים פחות לבחון ערכן ואמיתותן של הצהרות אלה ואת תוצאות פעולותיהם האמיתיות. וכך אנו עושים עוול לנושאי המשרה הבכירים ואף לעצמנו.

לשם המחשה, בחרתי הפעם שני אישים: הראשונה, נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, והשני, מנהל רשות המסים, מר משה אשר.

כמעט מיד לאחר שקרנית פלוג קיבלה את תפקידה הנכבד, היא הצהירה בכל מקום בו הופיעה פומבית כי יש צורך להעלות את המסים בישראל. היא היתה ממש מזוהה אישית עם צורך ממלכתי זה. צמרת משרד האוצר החליטה שלא לקבל את המלצותיה; ושר האוצר, בהמלצת רשות המסים, אפילו פעל ההפך. הוא הפחית את מס החברות לרמה המקובלת של 25% והפחית את שיעור המע"מ ב-1%.

ושומו שמיים, לא נוצר שום בור תקציבי. הגרעון התקציבי של ישראל לשנת 2015 עמד על 24.5 מיליארד ₪, שהוא 2.15% מהתוצר. הרבה פחות מהחיזוי התקציבי של 31.4 מיליארד ₪, וכ2.7% מהתוצר וההכנסה ממסים היתה 6 מיליארד יותר מהתחזית של בנק ישראל. לא סכום פעוט.

המלצות אלה של בנק ישראל להעלאת מסים ניתנו על רקע תחזית אינפלציה שנתית של 1%-2%. בפועל מדד יוקר המחיה ירד השנה ב-1%. בשנת 2015 לא היתה צמיחה כלל. התוצר לנפש עלה רק ב-0.3% ועליית התוצר של 2.3% היא תוצאה של גידול באוכלוסיה. אם המלצותיה של נגידת בנק ישראל היו מתקבלות, הרי שבשנת 2015, היינו פוגעים אפילו בשיעור גידול נמוך זה, גובים עוד כספים מן הציבור, מצמצמים את כוח הקניה והסכנה להיגרר לדפלציה היתה הופכת למוחשית.

מנגד, מנהל רשות המסים, רו"ח משה אשר, לא הרבה להצהיר הצהרות, תמונתו לא הופיעה בגדול מעל דפי העיתונות והוא פעל בשקידה ושיטתיות על מנת להגדיל את הכנסות המדינה מבלי שיועלו שיעורי המסים, כהמלצתה של נגידת בנק ישראל. התוצאה היתה שגביית המסים בישראל עלתה ריאלית בשנת 2015 ב-6.1% לעומת השנה הקודמת, תוספת של 9 מיליארד ₪ לעומת היעד התקציבי.

אני, באופן אישי, מעדיף את התנהלותו של משה. דומני כי משה אשר הוא דוגמה טובה לדרך ההתנהלות בה צריכים לבחור נושאי המשרה הבכירים בישראל: פחות הצהרות פומביות, פחות צורך בכותרות באמצעי התקשורת ויותר הישגים ברמת הביצוע.

ומעבר לכל, לא הליכה בדרך הקלה; לא אימוץ הקו שלא ניתן להשיג תוצאות חיוביות בעבודה רצינית. העלאת המסים היא הליכה בדרך הקלה. מלבד פגיעה ברמת המאקרו, היא גם מהווה פגיעה בלתי מוצדקת בשורה ארוכה של עסקים קטנים ובינוניים ובשכבות רחבות של הציבור.

לעומת זאת, שיפור הגבייה וההכנסות ברמת המסים הקיימת, היא ההליכה בדרך הקשה והיא התורמת באמת ליותר שוויון לנשיאה בנטל ולקידום המשק.

**כותב המאמר כיהן בעבר כממונה על הכנסות המדינה

מאמר דומה פורסם בלובס ב- 10.2.16