המגזר העסקי שרד את שנת 2015

זה אולי לא יקרה בשנת 2016 ואולי גם לא בעוד שלוש שנים; אבל אי אפשר להמשיך בתהליך שמשמעותו האמיתית היא תוספת בלתי פוסקת של הכבדות על המגזר העסקי, ולהאמין שנוכל לחזור אל מסלול הצמיחה.

היתה אכן החלטה חיובית אחת השנה - להפחית את מס החברות מרמה של 26.5% לרמה של 25% מתחילת שנת 2016. אבל מי זוכר כיום שכבר היה חוק מדינה על פיו היינו אמורים להפחית את מס החברות עד לרמה של 18%? העלאת מס החברות מ-25% ל-26.5% היתה אחת מתוצאות הנפל של המחאה החברתית; עיוות במיסוי בלתי נחוץ ומיותר. הפחתת מס החברות אינה יותר מאשר בבחינת תיקון של עיוות.

אנו חייבים לזכור שיחד עם העלאת מס החברות הועלה גם המס על משיכת דיבידנד בלא פחות מ-20% לבעל מניות מהותי בחברה, שהוא בעצם הבעלים והמנהל האמיתי של העסק.

על כל פנים, אפשר לציין בסיפוק-מה שקו המדיניות השגוי של בנק ישראל, אשר לא חדל מלהטיף מפי הנגידה החדשה כי יש צורך להעלות מסים, לא התקבל, על אף שבנק ישראל טרם מוכן להודות בשגיאתו. ובהמשך, בנק ישראל עדיין ממשיך במדיניות של רכישת דולרים כדי להקל על הייצוא, ומשנת 2008 הוא כבר רכש לא פחות מ-67 מיליארד דולר. סכום מדהים המשפיע גם על הכנסות המדינה, שכן על פי החוק אם בנק ישראל יוצר רווחים הם אמורים לעבור לקופת האוצר. מדיניות זו מוכחת כמדיניות שגויה אף היא. הפתרון לעידוד הייצוא הישראלי טמון יותר בשינוי אפיקי הייצוא המתבצעים בעיקר בימים אלה מול ארצות המזרח הרחוק.

ממשלת ישראל וכנסת ישראל עסקו הרבה בנושא מתווה הגז, ואין שום ספק כי זהו נושא בעל חשיבות קריטית למגזר העסקי ולכלכלת המדינה, שכן הוא משפיע ישירות על עלויות צריכת האנרגיה של המשק כולו וגם על המאזן המסחרי שלנו. ממשלת ישראל קיבלה את ההחלטה הטובה ביותר שהיא יכולה לקבל על פי שיקול דעתה, והיא נוטלת את מלוא האחריות. המאבק גלש קצת מעבר למה שמוצדק, אפילו במשטר דמוקרטי תוסס כמו בישראל. זה כבר לא יותר עניין לבג"צ וצריך כיום לאפשר למתווה עליו החליטה הממשלה להגיע למיצויו.

בפועל בוטלה הרשות לשירותים ציבוריים חשמל. אנו צפויים למצב בו ההחלטות על גובה תעריפי החשמל יהיו בעלי אופי פוליטי יותר בעתיד. עובדי חברת החשמל הם כוח פוליטי והם יודעים זאת, ומסיבה זו הם גם פועלים במרכזי המפלגות; ממש כשם שעשו זאת בשנים קודמות עובדי הנמלים.

תפיסת היסוד שמותר להמשיך ולהכביד על המגזר העסקי לא נבלמה. ראינו זאת ברפורמה החדשה במבנה ההפרשות לפנסיה, כאשר הוטלה עלות נוספת על המגזר העסקי ברמה של חצי מיליארד ₪ בשנה, ואנו צפויים למהלך כבד משקל יותר כתוצאה מתיקון מס' 12 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל). כאן כבר מדובר בתוספת עלות של ארבעה מיליארד ₪.

תנופת ידו של הרגולטור נמשכת. תוכנית RIA של הממשלה, האמורה לצמצם את הרגולציה, טרם הצמיחה תוצאות; המגזר העסקי נדרש לדיווחים נוספים, גם לביטוח לאומי וגם למסלקות הפנסיה; רשויות המס שואפות אף הן לקבל דיווחים נוספים מהמגזר העסקי להקלה על עבודתן. לא הממשלה ולא הכנסת סיגלו את ההבנה הבסיסית שאי אפשר להמשיך ולהעמיס ללא סוף על גב המגזר העסקי.

בנוסף לרגולציה, גם עוברים חוקים, ובעיקר חוקי עבודה, העוסקים בשיפור מתמיד של זכויות העובד, לא על חשבון הביטוח הלאומי אלא על חשבון המעסיקים כמובן.

מה שמאיים כיום על המשק כענני סופה קודרים זהו הגידול הפראי של מספר העובדים במגזר הציבורי. שימו לב: בעשר השנים האחרונות עלה מספר העובדים במגזר הציבורי מ-720 אלף ל-1.260 אלף; גידול מדהים של 75%. ובכמה גדל מספרם של עובדי המגזר העסקי? רק ב-37%. המגזר הציבורי צומח בקצב כפול מזה של המגזר העסקי. תשלומי השכר על פי תקציב המדינה כבר מתקרבים ל-200 מיליארד ₪ במסגרת תקציבית של 453 מיליארד ₪.

קרן אור צנועה בצבצה בהסכמי השכר האחרונים במגזר הציבורי. אלה ששכרם נמוך קיבלו קצת יותר ממה שהציעה ההסתדרות הכללית ואלה ששכרם גבוה קיבלו קצת פחות ממה שהציעה ההסתדרות הכללית. למצער, היתה חשיבה שיש לעשות מאמץ ולצמצם פערים במגזר הציבורי; אבל אל נשכח את חריגות השכר במגזר הציבורי. ללא שום סיבה טובה, מאפשרים רמת שכר העולה על 100 אלף ₪ בחודש. קוראים לזה "חריגות", ולאחר הפרסום לא נעשה מאומה לתיקון המצב. וכך גם עם ישראל כולו משלם מס ארנונה גבוה יותר עקב הצמדה אוטומטית של מס הארנונה למדד השכר במגזר הציבורי.

שנת 2015 מסתיימת בקול ענות חלושה של המגזר העסקי; ושנת 2016 אינה מבשרת טובות. התוכנית לעידוד עסקים מתחילים לא תפתור את הבעיה, שכן למעלה מ-40 אלף עסקים קיימים נסגרים מדי שנה.

מאמר דומה פורסם בביזפורטל ביום 29.12.15