ריבית שלילית תעורר גל משיכת פקדונות

מוטב שנוריד כליל מסדר היום את הרעיון להנהיג במשק ריבית שלילית המועלה מפעם בפעם; בין שמקורו מבנק ישראל עצמו ובין שמקורו בהשערות של כותבים למיניהם. וזאת לא על שום שמדדי יוקר המחיה של החודשים מרץ ואפריל השנה עלו, שהרי מדדי יוקר מחיה עשויים לעלות ולרדת, אלא על שום שהמהלך עצמו מסוכן ביותר והנזקים שהוא עלול לגרום למשק גדולים מתועלתו.

תכלית המהלך של הנהגת ריבית שלילית היא לסייע בעידוד הייצוא מישראל, מטרה שבוודאי ואי אפשר להמעיט בחשיבותה. אולם כל מהלך שנועד לסייע בעידוד הייצוא חייב תמיד להיות מוצב מול שיקולים נגדיים, הכרוכים בתוצאת המהלך.

כיום שיעור הריבית האפקטיבי לאלה המפקידים את כספם בבנקים המסחריים הוא בערך 0.05%. אפשר לומר שיעור ריבית השואף לאפס. נוכח זאת, קל להתרשם כי מהלך של הפחתה נוספת של שיעור הריבית והפיכתה לריבית שלילית לא יגרום, במונחים של הפסד כספי, לנזק כה גדול למפקידים.

אבל לריבית שלילית אפקט פסיכולוגי רב עוצמה. מפקידים שידעו שכנגד הפקדת כספם בבנק הם צריכים לשלם לבנק, בטח יראו בכך היפוך של עולמות. לא רק שאין הם מקבלים איזשהו ערך עבור הפקדת חסכונותיהם אלא הם אפילו צריכים לשלם עבור כך, בעוד הבנק עושה שימוש בכספם. במונחים פסיכולוגיים זה דרמטי מאוד.

יש כיום בעולם שלוש מדינות שהנהיגו ריבית שלילית: שוויץ, שבדיה ודנמרק. מצבה של ישראל אינו כמצבן של מדינות אלה. התרבות של הציבור הישראלי אינה כתרבות אותן מדינות המורגלות ביציבות. כיום במשק הישראלי יש כ-1 טריליון ש"ח נכסים נזילים המוחזקים בידי משקי הבית. הבה נחשוב מה יקרה אם כתוצאה מהנהגת ריבית שלילית ייווצר דחף, חזק הרבה יותר ממה שקיים היום, לברוח מנכסים נזילים ולעבור להשקעות באפיקים אחרים. כבר התנסינו בהשפעות של בריחה מפיקדונות להשקעות בנדל"ן, וניסיון זה עלול להתגמד מול מה שיכול לקרות אם נעבור אל תוואי הריבית השלילית. עלולה להיווצר תנועה חזקה של בריחה מפיקדונות ונכסים נזילים אחרים אל השקעות במקרקעין, מוצרים בני קיימא ומוצרי צריכה, ותהיה לכך אף השפעה על גובה האינפלציה.

האמת היא שגם המטרה עצמה להחליש את השקל כדי לחזק את הייצוא אינה מוצדקת. מדינת ישראל אינה מצויה בגרעון במאזן המסחרי. בשנת 2014 יצוא הסחורות והשירותים הגיע ל-96,693 מיליון דולר, בעוד יבוא סחורות ושירותים היה ברמה של 93,000 מיליון דולר, מגמת הגידול בייצוא סחורות ושירותים נמשכה גם ברבעון הראשון של השנה הנוכחית. כשהשקל חזק, כל הייבוא לישראל עולה פחות, כולל חומרי גלם ומוצרי ביניים לתעשייה. יתר על כן, קיים לחץ מיידי להפחתת מחירי מוצרי הצריכה המיובאים.

בניתוח מבנה הייצוא הישראלי חייבים להבין שחל שינוי דרמטי בשנים האחרונות. הייצוא כבר אינו בנוי רק על יצוא מוצרים. כיום, כ-50% בלבד מכלל הייצוא הם יצוא מוצרים; היתרה הינה יצוא שירותים, כשהענפים הבולטים בהם אינם כבר הענפים המסורתיים כמו תיירות אלא בעיקר מחקר ופיתוח, טכנולוגיית עילית ושירותי תוכנה. מסיבה זו, מצליח הייצוא הישראלי להתמודד בשווקי העולם בתנאי השוק המשתנים.

יתר על כן, בל נשכח שאנו כבר משלמים מחיר גבוה מאוד כתוצאה מהרכישות המאסיביות של דולרים שביצע בנק ישראל בשנות העבר. כל אלה יחדיו מחייבים אותנו להגיע למסקנה שהמטרה של עידוד הייצוא אסור שתהיה נתמכת במהלך של ריבית שלילית.
 
מאמר דומה פורסם בדה- מרקר ב- 23.6.15