הקלות הבלתי נסבלת של ההסכמים הקואליציוניים: הורדת המע"מ על מוצרי יסוד אינה הפתרון להורדת מחירים
שוב הם שולפים הצעות שטחיות; שוב הם מנופפים בהצעות סרק כדי לציין על דגלם שהם דואגים לשכבות החלשות; שוב הם מעלים הצעות שנזקן עולה הרבה על תועלתן; ושוב הם נמנעים מלהתמודד ישירות וכפי שנחוץ בבעיה אותה רוצים לפתור. הפעם מדובר בהסכם קואליציוני על פיו שיעור המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים יהיה 1% במקום 18%. והחמור מכל, שיש מעין איזושהי אטימות וחוסר רצון ללמוד מניסיון העבר, שכן שגיאות העבר עלו לנו הרבה מאוד.
האם מישהו באמת מאמין שאם שיעור המע"מ יהיה 1%, עניין שמחייב תיקון חקיקתי, יהיה זה התיקון האחרון בחוק המע"מ?
בעבר נסיעות מישראל לחו"ל נחשבו למותרות ועל כן היו ראויות, על פי ההשקפה ששלטה אז, במיסוי מיוחד שנקרא "מס נסיעות". אבל למס הנסיעות היו לא פחות מ-48 פטורים: החל מאנשי דת וכמורה, המשך באלה שהיו זקוקים לטיפול רפואי בחו"ל, עבור לקבוצות ספורטאים ולאחר מכן כמובן אלה שיצאו בשליחות המדינה.
אם נקבע שיעור מע"מ 1% על מוצרי יסוד, יהיה זה גם דינו של חוק מע"מ. אמנם, לא היום, לא מיד, אבל נניח את היסוד לאותו תהליך שבמהלך הזמן יכרסם ויקעקע את יסודות המע"מ. אחרי מוצרי יסוד בסיסיים יבואו, בצדק, גם התרופות, ואז מדוע שלא גם חומרי הדברה לחקלאות? ומדוע שלא ספרי לימוד? ולמה לא שירותי תרבות? שורה ארוכה של מוצרים ושירותים שאיש אינו מטיל ספק בחשיבותם לבריאות האוכלוסייה והחוסן הלאומי.
בזמן שהונהג מס הערך המוסף לראשונה בישראל, שנת 1976, עשינו שתי שגיאות חמורות: הראשונה, פטרנו ממס זה מכירת ירקות ופירות; והשניה, פטרנו ממס גם שירותי תיירות, על אף שבמרבית ארצות העולם הפטור ניתן רק על יצוא מוצרים ולא על שירותי תיירות.
אבל למדנו לחיות עם שני עיוותים אלה. קיבלנו זאת כמצב נורמטיבי בגלל לחצים שונים שהופעלו על המחוקק.
הבעיה היא ששיעור מע"מ מיוחד למוצרי יסוד כלל לא יתרום לאותה מטרה שאמורים להשיגה, שהיא הורדת מחירי המוצרים. במקום לטפל במס על מכירת המוצר, עדיף לכוון את החשיבה להורדת מחירו של המוצר עצמו, ואין דרך אחרת לעשות זאת באופן משמעותי אם לא יופחתו מכסי המגן על יבוא מוצרי מזון וגידולים חקלאיים.
היום, כאשר מישהו שואל אותי, יהיה זה מראיין בתקשורת או כל אדם אחר, מדוע אני תומך בהפחתת מכסי המגן על מוצרי המזון, אני לא משיב. אני שואל את השואל האם הוא יודע מהו שיעור המכס, לדוגמה, על יבוא אגסים בישראל? איש לא יודע. המנחשים מציינים שיעורי מכס סבירים, כמו 20% או 30%, אבל כשאני מתקן ואומר להם שהמכס על יבוא אגסים לישראל הוא 438% הם נדהמים. תדהמה זו מוכיחה לי תמיד שעם ישראל כולו, כולל אלה המאיישים את אמצעי התקשורת, לא מעלה בדעתו מהו שיעור ההגנה הפנטסטי שאנו מעניקים למוצרי מזון מיובאים.
הפחתת המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים עשויה, במקרה הטוב, להפחית את מחירי אותם המוצרים ב-17%, אבל חשיפת המשק לייבוא מוצרי מזון עשויה להפחית את מחירי המוצרים בעשרות אחוזים, וגם כאן ראוי ללמוד מן העבר.
בשנת 1984 כלל יצוא המוצרים והשירותים עמד על רמה של 10 מיליארד דולר. העברנו את המשק כולו למצב של חשיפה מול תחרות עולמית, וכיום הייצוא קרוב ל-100 מיליארד דולר. ביטולן של ההגנות לא בהכרח פוגע במגזר העסקי. אכן באשר לגידולים חקלאיים, בשונה ממוצרי מזון, צריך להחליף את מכסי המגן הגבוהים בסובסידיה ישירה לחקלאות, שכן על מגזר החקלאות המוכה צריך לשמור. הוא ודאי לא יוכל היום להתמודד מול חשיפה מוחלטת.
אולם ההבדל הגדול בין סבסוד ישיר לחקלאי לבין מכסי מגן גבוהים נעוץ בכך שעל מכסי מגן גבוהים כולם משלמים את המחיר, כולל השכבות החלשות, בעוד שבמימון הסובסידיה לחקלאים נושאים בנטל רק משלמי המס.
גם הרצון לכלול בתוך המהלך של הפחתת המע"מ על מוצרי היסוד את שיטת הפיקוח הוא מהלך נלוז ופסול. פיקוח על מחירים לא תמיד מוליד את הורדת המחיר הנחוצה. הנה, לדוגמה, רשת שופרסל אשר החליטה לשווק מותג עצמי בתחום החלב והגבינות תציע מחיר הנמוך ממחיר הפיקוח. את רמת מחירי המוצרים במסגרת פיקוח קובעים פקידים, הוויכוחים הם בלתי פוסקים ונדרשים עדכונים על פי תנאי שוק משתנים, והרבה תמרונים נעשים בהגדרת המוצרים עצמם. אנו לא זקוקים לפיקוח על מוצרים. אנו זקוקים לתחרות אמת. ותחרות אמת קיימת רק כאשר המשק כולו נחשף לתחרות עולמית.
מעניין מאוד מדוע לפתע ההצעה להפחית את המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים כאילו כבשה את הלב של מרכיבי הקואליציה. נראה כי התשובה היחידה הינה קלות ביצועו של מהלך זה והימנעות מהתמודדות עם פתרון בעיות יסוד בדרך הנכונה. אנו משלמים מחיר כבד מאוד על פרי המו"מ הקואליציוני, ורצוי מאוד שהצעה זו לא תתווסף אף היא, שכן כאן המחיר הוא לא רק בעצם הפחתת המס אלא בניסיון להרוס את מבנה המס.
היכן הם כל הכלכלנים והפוליטיקאים אשר בזמנו התנגדו בעוז ובחריפות להנהגת 0% מע"מ על רכישת דירות מגורים, ומה בעצם ההבדל שהם מוצאים בין השניים.
בעבר נסיעות מישראל לחו"ל נחשבו למותרות ועל כן היו ראויות, על פי ההשקפה ששלטה אז, במיסוי מיוחד שנקרא "מס נסיעות". אבל למס הנסיעות היו לא פחות מ-48 פטורים: החל מאנשי דת וכמורה, המשך באלה שהיו זקוקים לטיפול רפואי בחו"ל, עבור לקבוצות ספורטאים ולאחר מכן כמובן אלה שיצאו בשליחות המדינה.
אם נקבע שיעור מע"מ 1% על מוצרי יסוד, יהיה זה גם דינו של חוק מע"מ. אמנם, לא היום, לא מיד, אבל נניח את היסוד לאותו תהליך שבמהלך הזמן יכרסם ויקעקע את יסודות המע"מ. אחרי מוצרי יסוד בסיסיים יבואו, בצדק, גם התרופות, ואז מדוע שלא גם חומרי הדברה לחקלאות? ומדוע שלא ספרי לימוד? ולמה לא שירותי תרבות? שורה ארוכה של מוצרים ושירותים שאיש אינו מטיל ספק בחשיבותם לבריאות האוכלוסייה והחוסן הלאומי.
בזמן שהונהג מס הערך המוסף לראשונה בישראל, שנת 1976, עשינו שתי שגיאות חמורות: הראשונה, פטרנו ממס זה מכירת ירקות ופירות; והשניה, פטרנו ממס גם שירותי תיירות, על אף שבמרבית ארצות העולם הפטור ניתן רק על יצוא מוצרים ולא על שירותי תיירות.
אבל למדנו לחיות עם שני עיוותים אלה. קיבלנו זאת כמצב נורמטיבי בגלל לחצים שונים שהופעלו על המחוקק.
הבעיה היא ששיעור מע"מ מיוחד למוצרי יסוד כלל לא יתרום לאותה מטרה שאמורים להשיגה, שהיא הורדת מחירי המוצרים. במקום לטפל במס על מכירת המוצר, עדיף לכוון את החשיבה להורדת מחירו של המוצר עצמו, ואין דרך אחרת לעשות זאת באופן משמעותי אם לא יופחתו מכסי המגן על יבוא מוצרי מזון וגידולים חקלאיים.
היום, כאשר מישהו שואל אותי, יהיה זה מראיין בתקשורת או כל אדם אחר, מדוע אני תומך בהפחתת מכסי המגן על מוצרי המזון, אני לא משיב. אני שואל את השואל האם הוא יודע מהו שיעור המכס, לדוגמה, על יבוא אגסים בישראל? איש לא יודע. המנחשים מציינים שיעורי מכס סבירים, כמו 20% או 30%, אבל כשאני מתקן ואומר להם שהמכס על יבוא אגסים לישראל הוא 438% הם נדהמים. תדהמה זו מוכיחה לי תמיד שעם ישראל כולו, כולל אלה המאיישים את אמצעי התקשורת, לא מעלה בדעתו מהו שיעור ההגנה הפנטסטי שאנו מעניקים למוצרי מזון מיובאים.
הפחתת המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים עשויה, במקרה הטוב, להפחית את מחירי אותם המוצרים ב-17%, אבל חשיפת המשק לייבוא מוצרי מזון עשויה להפחית את מחירי המוצרים בעשרות אחוזים, וגם כאן ראוי ללמוד מן העבר.
בשנת 1984 כלל יצוא המוצרים והשירותים עמד על רמה של 10 מיליארד דולר. העברנו את המשק כולו למצב של חשיפה מול תחרות עולמית, וכיום הייצוא קרוב ל-100 מיליארד דולר. ביטולן של ההגנות לא בהכרח פוגע במגזר העסקי. אכן באשר לגידולים חקלאיים, בשונה ממוצרי מזון, צריך להחליף את מכסי המגן הגבוהים בסובסידיה ישירה לחקלאות, שכן על מגזר החקלאות המוכה צריך לשמור. הוא ודאי לא יוכל היום להתמודד מול חשיפה מוחלטת.
אולם ההבדל הגדול בין סבסוד ישיר לחקלאי לבין מכסי מגן גבוהים נעוץ בכך שעל מכסי מגן גבוהים כולם משלמים את המחיר, כולל השכבות החלשות, בעוד שבמימון הסובסידיה לחקלאים נושאים בנטל רק משלמי המס.
גם הרצון לכלול בתוך המהלך של הפחתת המע"מ על מוצרי היסוד את שיטת הפיקוח הוא מהלך נלוז ופסול. פיקוח על מחירים לא תמיד מוליד את הורדת המחיר הנחוצה. הנה, לדוגמה, רשת שופרסל אשר החליטה לשווק מותג עצמי בתחום החלב והגבינות תציע מחיר הנמוך ממחיר הפיקוח. את רמת מחירי המוצרים במסגרת פיקוח קובעים פקידים, הוויכוחים הם בלתי פוסקים ונדרשים עדכונים על פי תנאי שוק משתנים, והרבה תמרונים נעשים בהגדרת המוצרים עצמם. אנו לא זקוקים לפיקוח על מוצרים. אנו זקוקים לתחרות אמת. ותחרות אמת קיימת רק כאשר המשק כולו נחשף לתחרות עולמית.
מעניין מאוד מדוע לפתע ההצעה להפחית את המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים כאילו כבשה את הלב של מרכיבי הקואליציה. נראה כי התשובה היחידה הינה קלות ביצועו של מהלך זה והימנעות מהתמודדות עם פתרון בעיות יסוד בדרך הנכונה. אנו משלמים מחיר כבד מאוד על פרי המו"מ הקואליציוני, ורצוי מאוד שהצעה זו לא תתווסף אף היא, שכן כאן המחיר הוא לא רק בעצם הפחתת המס אלא בניסיון להרוס את מבנה המס.
היכן הם כל הכלכלנים והפוליטיקאים אשר בזמנו התנגדו בעוז ובחריפות להנהגת 0% מע"מ על רכישת דירות מגורים, ומה בעצם ההבדל שהם מוצאים בין השניים.
מאמר דומה פורסם בגלובס ב- 6.5.15
