די לשליטת ההסתדרות בוועדי עובדים
התארגנות עובדי מנורה-מבטחים להקמת ועד עובדים עצמאי, שלא יהיה קשור בארגון עובדים חיצוני, הינו הפצעתה של קרן אור חדשה ביחסי העבודה בישראל.
התארגנות זו היא ביטוי אמת של חופש ההתארגנות וחופש הבחירה של העובדים בישראל; וזאת בניגוד לתפיסה המוטעית של בתי הדין לעבודה ושל בית המשפט העליון כי חופש ההתארגנות של העובדים, שאותו הם כה מרוממים מחייב הצטרפות עובדים לאחד מארגוני העובדים בישראל.
חופש ההתארגנות, על פיו עובדים מצטרפים לארגון עובדים חיצוני, אינו ביטוי אמת של חופש התארגנות אלא שימוש בכוח המיעוט בכפיית רצונם על רוב העובדים במקום עבודה נתון.
על פי חוקי העבודה הקיימים היום, שליש מציבור העובדים במקום העסק יכול לכפות על מאה אחוז מהעובדים להצטרף לארגון עובדים חיצוני, תוך שהוא מעביר, בהרבה מובנים, את השליטה בתחום יחסי העבודה לארגון החיצוני, מעניק לו את הכוח לייצג את כולם וגם מחייב את העובדים כולם לשלם דמי חבר או דמי טיפול ארגוני לאותו ארגון עובדים.
כשנוצרו בישראל חוקי העבודה הבסיסיים, סולף מושג חופש ההתאגדות של העובדים. לא האינטרסים של העובדים עמדו בפני המחוקק אלא הרצון להעצים את כוחה של הסתדרות העובדים הכללית. הסתדרות העובדים הכללית היתה חלק ממערכת השלטון במדינה. היא שלטה לא רק בתחום יחסי העבודה אלא גם במתן שירותי הבריאות. אישים בכירים מאוד בתנועת העבודה הגיעו לפסגת ההנהגה של המפלגה, וגם של המדינה, דרך ההסתדרות הכללית. ההסתדרות הכללית היתה הארגון שהבטיח את השליטה של מפא"י כמעט במשק כולו. בל נשכח שלהסתדרות היתה גם חברה בשליטתה, שהיא חברת העובדים, אשר לה היו, בבעלות ישירה, כמה מהארגונים העסקיים הגדולים בישראל, עד לקריסתם בשנות השמונים של המאה הקודמת.
העצמת כוחה של ההסתדרות היא שעמדה בתכלית החקיקה של השלטון אז, ולא הגנה על זכויות העובדים. שום ממשלה בישראל עד היום לא התמודדה ברצינות מול מצב מעוות זה. גם בתי הדין לעבודה וגם בית המשפט העליון, בדברם על חופש ההתארגנות, שכחו כי אין מדובר באמת בחופש התארגנות אלא בשיטה משפטית המאפשרת למיעוט להכתיב רצונו לרוב.
דווקא ההתארגנות של עובדי מנורה-מבטחים היא שנותנת ביטוי אמיתי בהגשמת חופש ההתארגנות וחופש הבחירה של העובד בישראל, והיא אף עשויה לשמש למקור השראה למעסיקים רבים וכן לציבורי עובדים רבים.
נוכח השיטה המשפטית הפסולה הקיימת היום, היוצרת מצב בו המיעוט יכול לכפות רצונו על הרוב והמאפשרת לנציגי ארגון עובדים לבקר פיזית בתוך חצרות המעסיק, ללא הגבלה במספר הביקורים, נוצר הצורך ברענון הגשמתו של חופש ההתארגנות. במנורה-מבטחים נוצר תקדים שהוא פתח להתארגנות עובדים אוטונומית ואמיתית בשליטה עצמית שלהם ובמימון ישיר שלהם.
מוטב כי מעסיקים רבים יבחנו מודל התארגנות זה, שכן התארגנות עובדים פנימית ללא שליטה חיצונית היא דבר רצוי בתחום יחסי העבודה. כפי שאמרתי בפתח דברי, התארגנות עובדי מנורה-מבטחים היא הפצעתה של קרן אור חדשה ביחסי העבודה בישראל.
חופש ההתארגנות, על פיו עובדים מצטרפים לארגון עובדים חיצוני, אינו ביטוי אמת של חופש התארגנות אלא שימוש בכוח המיעוט בכפיית רצונם על רוב העובדים במקום עבודה נתון.
על פי חוקי העבודה הקיימים היום, שליש מציבור העובדים במקום העסק יכול לכפות על מאה אחוז מהעובדים להצטרף לארגון עובדים חיצוני, תוך שהוא מעביר, בהרבה מובנים, את השליטה בתחום יחסי העבודה לארגון החיצוני, מעניק לו את הכוח לייצג את כולם וגם מחייב את העובדים כולם לשלם דמי חבר או דמי טיפול ארגוני לאותו ארגון עובדים.
כשנוצרו בישראל חוקי העבודה הבסיסיים, סולף מושג חופש ההתאגדות של העובדים. לא האינטרסים של העובדים עמדו בפני המחוקק אלא הרצון להעצים את כוחה של הסתדרות העובדים הכללית. הסתדרות העובדים הכללית היתה חלק ממערכת השלטון במדינה. היא שלטה לא רק בתחום יחסי העבודה אלא גם במתן שירותי הבריאות. אישים בכירים מאוד בתנועת העבודה הגיעו לפסגת ההנהגה של המפלגה, וגם של המדינה, דרך ההסתדרות הכללית. ההסתדרות הכללית היתה הארגון שהבטיח את השליטה של מפא"י כמעט במשק כולו. בל נשכח שלהסתדרות היתה גם חברה בשליטתה, שהיא חברת העובדים, אשר לה היו, בבעלות ישירה, כמה מהארגונים העסקיים הגדולים בישראל, עד לקריסתם בשנות השמונים של המאה הקודמת.
העצמת כוחה של ההסתדרות היא שעמדה בתכלית החקיקה של השלטון אז, ולא הגנה על זכויות העובדים. שום ממשלה בישראל עד היום לא התמודדה ברצינות מול מצב מעוות זה. גם בתי הדין לעבודה וגם בית המשפט העליון, בדברם על חופש ההתארגנות, שכחו כי אין מדובר באמת בחופש התארגנות אלא בשיטה משפטית המאפשרת למיעוט להכתיב רצונו לרוב.
דווקא ההתארגנות של עובדי מנורה-מבטחים היא שנותנת ביטוי אמיתי בהגשמת חופש ההתארגנות וחופש הבחירה של העובד בישראל, והיא אף עשויה לשמש למקור השראה למעסיקים רבים וכן לציבורי עובדים רבים.
נוכח השיטה המשפטית הפסולה הקיימת היום, היוצרת מצב בו המיעוט יכול לכפות רצונו על הרוב והמאפשרת לנציגי ארגון עובדים לבקר פיזית בתוך חצרות המעסיק, ללא הגבלה במספר הביקורים, נוצר הצורך ברענון הגשמתו של חופש ההתארגנות. במנורה-מבטחים נוצר תקדים שהוא פתח להתארגנות עובדים אוטונומית ואמיתית בשליטה עצמית שלהם ובמימון ישיר שלהם.
מוטב כי מעסיקים רבים יבחנו מודל התארגנות זה, שכן התארגנות עובדים פנימית ללא שליטה חיצונית היא דבר רצוי בתחום יחסי העבודה. כפי שאמרתי בפתח דברי, התארגנות עובדי מנורה-מבטחים היא הפצעתה של קרן אור חדשה ביחסי העבודה בישראל.
מאמר דומה פורסם בדה - מרקר ב- 5.5.15
