המלצות גרמן ירחיקו את הרופאים לקפריסין
לאחר כינונה של הממשלה הבאה, מצבה של מערכת הבריאות הציבורית יועלה שוב לסדר היום, תוך בחינה מחודשת של המלצות ועדת גרמן. אך כשאנו עוסקים במערכת הבריאות הציבורית אסור לדון בהכללות, וחובה להתבונן על מבנה מערכת הבריאות בכללותה.
בשכבה הראשונה, שהיא התשתית של מערכת הבריאות, נמצאים הארגונים למתן שירותי בריאות, אשר אנו מתקשים מאוד לכנותם בשמם החדש וממשיכים לקרוא להם "קופות חולים". בשערי ארגוני שירותי הבריאות לא אמורים להיכנס רק חולים אלא דווקא אנשים בריאים השואפים לשמור על בריאותם. תשתית זו היא מהטובות בעולם, ובצירוף הביטוחים המרחיבים היא מציעה סל בריאות מגוון ועשיר.
בשכבה השניה שהיא הבעייתית מצויים בתי החולים, המתחלקים פחות או יותר כך: בתי החולים הממשלתיים, 11 במספר; בתי החולים בבעלות שירותי בריאות כללית, 13 במספר, מעטים בבעלות ארגון שירותי הבריאות מכבי או בבעלות משותפת עם שירותי בריאות כללית; ובתי החולים שאינם לא בבעלות המדינה או בבעלות שירותי הבריאות, כמו הדסה, שערי צדק בירושלים ולניאדו בנתניה, 8 במספר. סך הכל 32 בתי חולים, אך במבנה בעלות שונה. מעבר לזאת, קיימות מרפאות כירורגיות פרטיות, 16 במספר, שהן בבעלות פרטית.
אפשר לומר כי המלצות ועדת גרמן לשיפור מערכת הבריאות הציבורית בישראל מכוונת לפגוע בשירותי הרפואה הפרטית הניתנים על ידי רופאים ובמרפאות הפרטיות. וכאן עולה השאלה האם נכון, גם מן התבונה וגם חוקתית, לפגוע פגיעה מכוונת וישירה בשירותים הפרטיים ובמרפאות הפרטיות בנימוק של הצורך לחזק את מערכת הרפואה הציבורית.
התשובה לשאלה זו חייבת להיות שלילית. עצם החשיבה הבסיסית שעל מנת להשיג מטרה, ראויה כשלעצמה, מותר לשבור עקרונות יסוד שהם התשתית הכלכלית והחברתית של חיינו כאן, היא דרך חשיבה פסולה שנועדה לכישלון.
אנו מעוניינים ביוזמות פרטיות ואנו מעוניינים בחופש הפרט לקידומו האישי.
כל אדם בישראל רשאי כזכות חוקתית, על פי חוק יסוד חופש העיסוק, להקים עסק פרטי משלו, והוא רשאי לעשות זאת בכל תחום לגיטימי. הקמת מרפאה פרטית היא בוודאי עסק לגיטימי שאי אפשר להעלות על הדעת נעלה הימנו.
ומעבר לכך, אנו שואפים להעניק ליוזמה ולמרץ של פרטים הזדמנות חופשית לבנות עסקים, שכן הם אלה היוצרים את מקומות העבודה המחזקים את המערכת הכלכלית והחברתית כולה.
מיום שאנו מרשים לעצמנו לשבור עקרון יסוד המקובל על הכל עבור מטרה אחת, מותר יהיה מחר גם להשתמש בסטייה זו עבור מטרה אחרת. אסור לבנות את המערכת הציבורית ושיפורה על בסיס הרס מערכת הרפואה הפרטית. זוהי חשיבה של הרס ולא חשיבה של בניה.
בחוק ההסדרים במשק המדינה כמובן ולא אוסרים הקמת או קיום מרפאות פרטיות, אלא משתמשים בכוחו של החוק להטיל היטלים מיוחדים בדרך של מיסוי שערורייתי ברמות של 51% או 67%, שזוהי הפקעת רכוש ממש; וכן רוצים להבטיח שתשלום לרופא לא ישולם ישירות על ידי המטופל אלא רק על ידי המוסד הרפואי הפרטי, על מנת להגדיל את הכנסתו שתוכלל בשיעורי המס השערורייתיים.
רופאים בישראל בעלי מומחיות וכישרון זקוקים למרחב פעילות מעבר למערכת הרפואה הציבורית. זה טבעי ולגיטימי, וזה גם נמצא בשאיפה הטבעית של כל איש מקצוע. כמו שאנו לא מגבילים עורכי דין או בוררים באשר לשכרם בתחום הפרטי, אין להגביל רופאים מומחים מלקדם עצמם מכוח מתן שירותי רפואה פרטיים. אפשר לשלול זאת בבתי החולים בבעלות המדינה, אך לא בבתי החולים שאינם בבעלות המדינה.
בביצוע המלצות ועדת גרמן לא תהיה כל תועלת. ההפך, הן תגרומנה לכך שמרפאות פרטיות יעברו לקפריסין או מקומות נבחרים אחרים ורופאים בעלי מומחיות יעברו אף הם לשם. שם הם ישלמו מסים נמוכים בהרבה מהמקובל בישראל ושם גם איש לא יגביל את התפתחות המרפאות הפרטיות או את שכרו של הרופא.
בשכבה השניה שהיא הבעייתית מצויים בתי החולים, המתחלקים פחות או יותר כך: בתי החולים הממשלתיים, 11 במספר; בתי החולים בבעלות שירותי בריאות כללית, 13 במספר, מעטים בבעלות ארגון שירותי הבריאות מכבי או בבעלות משותפת עם שירותי בריאות כללית; ובתי החולים שאינם לא בבעלות המדינה או בבעלות שירותי הבריאות, כמו הדסה, שערי צדק בירושלים ולניאדו בנתניה, 8 במספר. סך הכל 32 בתי חולים, אך במבנה בעלות שונה. מעבר לזאת, קיימות מרפאות כירורגיות פרטיות, 16 במספר, שהן בבעלות פרטית.
אפשר לומר כי המלצות ועדת גרמן לשיפור מערכת הבריאות הציבורית בישראל מכוונת לפגוע בשירותי הרפואה הפרטית הניתנים על ידי רופאים ובמרפאות הפרטיות. וכאן עולה השאלה האם נכון, גם מן התבונה וגם חוקתית, לפגוע פגיעה מכוונת וישירה בשירותים הפרטיים ובמרפאות הפרטיות בנימוק של הצורך לחזק את מערכת הרפואה הציבורית.
התשובה לשאלה זו חייבת להיות שלילית. עצם החשיבה הבסיסית שעל מנת להשיג מטרה, ראויה כשלעצמה, מותר לשבור עקרונות יסוד שהם התשתית הכלכלית והחברתית של חיינו כאן, היא דרך חשיבה פסולה שנועדה לכישלון.
אנו מעוניינים ביוזמות פרטיות ואנו מעוניינים בחופש הפרט לקידומו האישי.
כל אדם בישראל רשאי כזכות חוקתית, על פי חוק יסוד חופש העיסוק, להקים עסק פרטי משלו, והוא רשאי לעשות זאת בכל תחום לגיטימי. הקמת מרפאה פרטית היא בוודאי עסק לגיטימי שאי אפשר להעלות על הדעת נעלה הימנו.
ומעבר לכך, אנו שואפים להעניק ליוזמה ולמרץ של פרטים הזדמנות חופשית לבנות עסקים, שכן הם אלה היוצרים את מקומות העבודה המחזקים את המערכת הכלכלית והחברתית כולה.
מיום שאנו מרשים לעצמנו לשבור עקרון יסוד המקובל על הכל עבור מטרה אחת, מותר יהיה מחר גם להשתמש בסטייה זו עבור מטרה אחרת. אסור לבנות את המערכת הציבורית ושיפורה על בסיס הרס מערכת הרפואה הפרטית. זוהי חשיבה של הרס ולא חשיבה של בניה.
בחוק ההסדרים במשק המדינה כמובן ולא אוסרים הקמת או קיום מרפאות פרטיות, אלא משתמשים בכוחו של החוק להטיל היטלים מיוחדים בדרך של מיסוי שערורייתי ברמות של 51% או 67%, שזוהי הפקעת רכוש ממש; וכן רוצים להבטיח שתשלום לרופא לא ישולם ישירות על ידי המטופל אלא רק על ידי המוסד הרפואי הפרטי, על מנת להגדיל את הכנסתו שתוכלל בשיעורי המס השערורייתיים.
רופאים בישראל בעלי מומחיות וכישרון זקוקים למרחב פעילות מעבר למערכת הרפואה הציבורית. זה טבעי ולגיטימי, וזה גם נמצא בשאיפה הטבעית של כל איש מקצוע. כמו שאנו לא מגבילים עורכי דין או בוררים באשר לשכרם בתחום הפרטי, אין להגביל רופאים מומחים מלקדם עצמם מכוח מתן שירותי רפואה פרטיים. אפשר לשלול זאת בבתי החולים בבעלות המדינה, אך לא בבתי החולים שאינם בבעלות המדינה.
בביצוע המלצות ועדת גרמן לא תהיה כל תועלת. ההפך, הן תגרומנה לכך שמרפאות פרטיות יעברו לקפריסין או מקומות נבחרים אחרים ורופאים בעלי מומחיות יעברו אף הם לשם. שם הם ישלמו מסים נמוכים בהרבה מהמקובל בישראל ושם גם איש לא יגביל את התפתחות המרפאות הפרטיות או את שכרו של הרופא.
מאמר דומה פורסם בדה - מרקר 1.4.15
