מצעים כלכליים מנותקים מעולם המציאות

מעבר לכל התוכניות, שאין לזלזל בהן, לא יתכן שיתעלמו שיטתית מכמה תחומים מרכזיים, המשפיעים ישירות על המשאבים העומדים לרשותנו ועל האפקטיביות של המדיניות הכלכלית.

מה עם חוק עידוד השקעות הון במתכונתו הנוכחית, אשר עולה לנו 8 מיליארד ש"ח בהטבות מס? האם האחראים על התחום הכלכלי במצעי המפלגות מבינים שזה אינו חוק לעידוד השקעות הון אלא בפועל חוק לעידוד הייצוא התעשייתי? האם, לדעתם, אין להעניק הטבות מס שוות להשקעת הון במפעל תעשייתי חדש בפריפריה היוצר מקומות עבודה וחוסך בייבוא? איפה ההתייחסות האנליטית להוראות חוק חשוב זה?

ומה למשל עם מדיניות בנק ישראל בתחום רכישות מטבע זר וגובה הריבית? האם זה נכון להוריד את ריבית בנק ישראל מרמה של 0.25% לרמה של 0%, ולגרום לתיעול הון פנוי לרכישת דירות מגורים המשפיעה ישירות על העלאת מחירי הדירות לזוגות צעירים? ומה עם רכישה מאסיבית של דולרים, בהיקף של עשרות מיליארדים במטרה להחליש את השקל? האם נוכח העובדה שהצלחנו להשיג איזון במאזן המסחרי מוצדק להשקיע הון עתק בניסיון להחליש את השקל, גם כאשר ברור לחלוטין ששקל חזק מפחית את מחיר חומרי הגלם ואת רמת המחירים על כלל מוצרי הצריכה הדרושים לציבור הרחב?

ומה עם עושק מס הארנונה? ניצני מרד חברתי מהבהבים מחדש במחאה צודקת נגד אותה מערכת פוליטית בה ראשי רשויות מקומיות, חברי כנסת ומשרדי ממשלה, לא השכילו עד היום למנוע עושק זה. קודם שדנים ברפורמות רחבות וארוכות טווח, איך כבר מחר, לאחר הבחירות, הם יביאו להפסקת עושק מס הארנונה, מבלי לפגוע בתפקוד הרשויות המקומיות, וזה בוודאי אפשרי, איפה העמדה המגובשת שצריכה להגן על הציבור הרחב כשאנו עוסקים ביוקר הדיור וביוקר המחיה?

ומה למשל, לגבי גובהם המטורף של המסים אותם צריך לשלם כלל הציבור על יבוא מזון לישראל, ברמה של 170%, 240%, 320%, 438%, 560% ו- 634%? במצע של אחת המפלגות מציעים תמיכה ישירה לחקלאים בכדי להפחית את העול המוטל על שכבות הציבור, אך מצד שני עדיין רוצים לשמור על מכסי המגן.

כלל המפלגות לא מציעות להעלות מסים, אם מתוך שכנוע פנימי ואם על שום שאין זה הולם במערכת בחירות לדבר על העלאת מס. אך מה צריכה להיות מדיניות המיסוי בישראל? שכן, אין זה מספיק לעסוק רק בהפחתת המע"מ על מוצרי יסוד ותרופות; או להציע לחדש את מס העיזבון. יש לנו מערכת מס מורכבת הכוללת מס חברות, מס על משיכת רווחים, מס ישיר על הכנסות יחיד ומס רווחי הון.

שאלה נוספת היא כיצד מתכוונות המפלגות להעלות את התוצר לנפש בפועל, ומה הן חושבות על היחס הקיים היום בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי, נוכח העובדה שקצב הגידול של המגזר הציבורי עלה בהתמדה בעשר השנים האחרונות לעומת קצב הגידול של האוכלוסיה?

ומה עם יצירת תחרות אמת בנמלי הים?

ומכאן נעבור לניסיונות לשפר את מערכת הבריאות בישראל: האם זה נכון לנסות ולשפר את מערכת הבריאות הציבורית, כפי שהוצע בהמלצות ועדת גרמן, באמצעות הרס מכוון של המרפאות הפרטיות, למרות שבישראל קיימת זכות יסוד שהיא חופש העיסוק וזכותו של כל אדם להקים עסק לגיטימי אינה מוטלת בספק?

כל אלה הן שאלות שהכרחי לקבל עליהן תשובות, על מנת לדעת כיצד בכוונת המפלגות להמשיך ולנהל את כלכלת המדינה.

בלתי אפשרי להציג מצעים כלכליים ותוכניות כלכליות תוך התנתקות מהמציאות הקיימת כיום. קיימים קווי מדיניות שהוטמעו עמוק בתוך המערכת, כפי שהזכרתי קודם, כמו חוק עידוד השקעות הון, מדיניות בנק ישראל ומכסי המגן על יבוא מזון, ולכך יש להוסיף גם את רמת המיסוי הגבוהה על החזקת רכב בישראל. האם כל אלה הן פרות קדושות שאין לגעת בהן?

המפלגות חייבות להציג מצע רציני של מדיניות כלכלית, בנוסף למה שמוצע, תוך הבעת עמדה ברורה לגבי כל אחת מאבני היסוד של המדיניות הכלכלית, כפי שהיא מתנהלת היום, תוך הנמקות ברורות האם יש או אין הצדקה להמשיך ולנהוג כפי שנהגנו עד היום. רק כך יכולה להיות לנו תמונת מצב רחבה, שכן בכלכלה, כפי שידוע לכל, אין לבנים בודדות. כל לבנה משפיעה על המבנה כולו.