העלאת מסים לא תגדיל את הכנסות המדינה
מאז מינויה של קרנית פלוג לנגידת בנק ישראל, היא כמעט ואינה חדלה לחזור ולומר בכל הזדמנות בה מתקיים שיח ציבורי פומבי כי נטל המסים בישראל נמוך וכי יש צורך להעלותו. ההסבר שלה הוא פשוט: סך כל המסים הנגבים בישראל הוא 30.6% מהתוצר המקומי; לעומת ממוצע של 34% במדינות ה-OECD.
על פניו נראה כי עמדתה זו, המושמעת לעיתים קרובות גם כתפיסה לעומתית מול מדיניות האוצר היא רצינית, אחראית ואפילו אמיצה. אולם, לעניות דעתי, עמדה זו, כפי שמוצגת על ידי בנק ישראל, הינה שגויה ביסודה ובוודאי שכלל אינה אמיצה.
גם עכשיו, כשמסתבר שמדיניות בנק ישראל היתה שגויה לא רק ברמת התפיסה הבסיסית והפשטנית של "הבה נעלה מסים ונגדיל את הוצאות המדינה", אלא גם בהבנת תשתית הנתונים שעליהם בנק ישראל חייב להיות אמון – הפחתת חובות המדינה בשנת 2015 בלא פחות מ-28 מיליארד ש"ח – בנק ישראל נמנע מלהודות בשגיאתו הבסיסית והוא ממשיך לטעון, בתקופה זו של מערכת בחירות, שיש להגדיל את ההוצאה טרם תיכון הממשלה הבאה.
הטענה הפשטנית כי הגדלת נטל המס יניב גידול בהכנסות המדינה הינה מופרכת. מה שמגדיל את הכנסות המדינה, יותר מאשר גובה שיעורי המס וריבוים, הוא היקף הפעילות הכלכלית במשק. מנועי צמיחה חזקים הם שמגדילים את הכנסות המדינה ונטל מס גבוה עלול אפילו להקטין את הכנסות המדינה.
ההשוואה ברמת המאקרו של נטל המס כאחוז מהתוצר הלאומי לעומת ארצות אחרות, כנימוק למה יש להעלות את נטל המס, הינה שטחית ומטעה. 50% מאלה שיש להם הכנסה אישית בישראל אינם משלמים מס כלל. קודם שמעלים את נטל המס, אנו חייבים לבחון את ההשפעה שתהיה לכך על אותו מגזר, שהוא זה היוצר את הצמיחה.
בדו"ח המעניין שהופק לאחרונה על ידי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, נקבע שרמת המיסוי על העסקים הקטנים במסגרת תאגיד הוא 57.8%, בהכללת המע"מ; וזאת לעומת ממוצע של 51.6% במדינות ה-OECD. זוהי ההשוואה הנחוצה והרלוונטית ולא השוואת המאקרו הכללית. בישראל קיימים כ-400,000 עסקים קטנים שהמחזור השנתי שלהם אינו עולה על מיליון ש"ח בשנה. כל עסק קטן מייצר בממוצע כשלושה מקומות עבודה. אם נפעל על פי עצת בנק ישראל, נעמיס מס נוסף על רמת המס שהיא כבר היום גבוהה מאוד לעומת ממוצע ה-OECD.
המוטיבציה של בעלי העסקים הקטנים לבנות ולפתח עסקים היא אחד ממנועי הצמיחה החשובים. ברמת המיסוי הגבוהה הקיימת בישראל - 26.5% מס חברות, 30% או 32% מס נוסף על משיכת רווחים - העלאה נוספת בנטל המס משמעותה פגיעה קשה במוטיבציה זו.
מעבר לכך, ספיגת מסים רבים יותר מהציבור מצמצמת את הצריכה. ארה"ב העלתה את קצב הצמיחה ברבעון השלישי של 2014 מ-3.9% ל-5%, וכל זאת משום שרמת הצריכה עלתה. בארה"ב הצריכה אחראית לשני שליש מהתמ"ג. פגיעה ברמת הצריכה היא, בכל מקום בעולם, פגיעה בצמיחת הכלכלה.
אם נגידת בנק ישראל שואפת במידת האומץ הראויה להציע להעלות את נטל המס, עליה להימנע מלדבר במונחים כלליים ולומר, ישירות וספציפית, על גב מי היא מציעה להעמיס זאת.
חשוב לא פחות הוא תקציב הוצאות המס שלנו, שמגיע כבר ל-45 מיליארד ש"ח בשנה, מתוכם 8 מיליארד ש"ח הטבות מס המוקצות לחברות החזקות ביותר במשק בגין ביצוע יצוא. ביטול פטורים והטבות הוא גם כן מהלך של העלאת נטל המס. אבל הוא מהלך עדיף, שכן הוא יוצר יותר שוויון בין הנושאים בנטל.
הייתי מציע כי גם בתחום זה נגידת בנק ישראל תאמר במפורש ובמדויק אילו הטבות מס היא מציעה לצמצם, ולא לחשוש מלהתעמת עם גופים חזקים כמו ההסתדרות הכללית או חברות הענק.
הצעות כלליות להעלאת מסים הן חלולות, לא אחראיות ונטולות כל ממשות.
גם עכשיו, כשמסתבר שמדיניות בנק ישראל היתה שגויה לא רק ברמת התפיסה הבסיסית והפשטנית של "הבה נעלה מסים ונגדיל את הוצאות המדינה", אלא גם בהבנת תשתית הנתונים שעליהם בנק ישראל חייב להיות אמון – הפחתת חובות המדינה בשנת 2015 בלא פחות מ-28 מיליארד ש"ח – בנק ישראל נמנע מלהודות בשגיאתו הבסיסית והוא ממשיך לטעון, בתקופה זו של מערכת בחירות, שיש להגדיל את ההוצאה טרם תיכון הממשלה הבאה.
הטענה הפשטנית כי הגדלת נטל המס יניב גידול בהכנסות המדינה הינה מופרכת. מה שמגדיל את הכנסות המדינה, יותר מאשר גובה שיעורי המס וריבוים, הוא היקף הפעילות הכלכלית במשק. מנועי צמיחה חזקים הם שמגדילים את הכנסות המדינה ונטל מס גבוה עלול אפילו להקטין את הכנסות המדינה.
ההשוואה ברמת המאקרו של נטל המס כאחוז מהתוצר הלאומי לעומת ארצות אחרות, כנימוק למה יש להעלות את נטל המס, הינה שטחית ומטעה. 50% מאלה שיש להם הכנסה אישית בישראל אינם משלמים מס כלל. קודם שמעלים את נטל המס, אנו חייבים לבחון את ההשפעה שתהיה לכך על אותו מגזר, שהוא זה היוצר את הצמיחה.
בדו"ח המעניין שהופק לאחרונה על ידי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, נקבע שרמת המיסוי על העסקים הקטנים במסגרת תאגיד הוא 57.8%, בהכללת המע"מ; וזאת לעומת ממוצע של 51.6% במדינות ה-OECD. זוהי ההשוואה הנחוצה והרלוונטית ולא השוואת המאקרו הכללית. בישראל קיימים כ-400,000 עסקים קטנים שהמחזור השנתי שלהם אינו עולה על מיליון ש"ח בשנה. כל עסק קטן מייצר בממוצע כשלושה מקומות עבודה. אם נפעל על פי עצת בנק ישראל, נעמיס מס נוסף על רמת המס שהיא כבר היום גבוהה מאוד לעומת ממוצע ה-OECD.
המוטיבציה של בעלי העסקים הקטנים לבנות ולפתח עסקים היא אחד ממנועי הצמיחה החשובים. ברמת המיסוי הגבוהה הקיימת בישראל - 26.5% מס חברות, 30% או 32% מס נוסף על משיכת רווחים - העלאה נוספת בנטל המס משמעותה פגיעה קשה במוטיבציה זו.
מעבר לכך, ספיגת מסים רבים יותר מהציבור מצמצמת את הצריכה. ארה"ב העלתה את קצב הצמיחה ברבעון השלישי של 2014 מ-3.9% ל-5%, וכל זאת משום שרמת הצריכה עלתה. בארה"ב הצריכה אחראית לשני שליש מהתמ"ג. פגיעה ברמת הצריכה היא, בכל מקום בעולם, פגיעה בצמיחת הכלכלה.
אם נגידת בנק ישראל שואפת במידת האומץ הראויה להציע להעלות את נטל המס, עליה להימנע מלדבר במונחים כלליים ולומר, ישירות וספציפית, על גב מי היא מציעה להעמיס זאת.
חשוב לא פחות הוא תקציב הוצאות המס שלנו, שמגיע כבר ל-45 מיליארד ש"ח בשנה, מתוכם 8 מיליארד ש"ח הטבות מס המוקצות לחברות החזקות ביותר במשק בגין ביצוע יצוא. ביטול פטורים והטבות הוא גם כן מהלך של העלאת נטל המס. אבל הוא מהלך עדיף, שכן הוא יוצר יותר שוויון בין הנושאים בנטל.
הייתי מציע כי גם בתחום זה נגידת בנק ישראל תאמר במפורש ובמדויק אילו הטבות מס היא מציעה לצמצם, ולא לחשוש מלהתעמת עם גופים חזקים כמו ההסתדרות הכללית או חברות הענק.
הצעות כלליות להעלאת מסים הן חלולות, לא אחראיות ונטולות כל ממשות.
פורסם בדה- מרקר ב-11.1.15
