מעסיק ולא מעביד – הרבה יותר משינוי סמנטי
בקרוב ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל אחד החוקים המשמעותיים ביותר שחוקקה הכנסת בשנים האחרונות. זהו חוק ערכי, משנה תודעה, שאין לזלזל בו. כוונתי היא לחוק להחלפת המונח מעביד ולפיו המעסיק במדינת ישראל לא ייקרא עוד "מעביד", אלא "מעסיק" בלבד.
לא מדובר בשינוי סמנטי. יש כאלו שהרימו גבה ותהו, האם בזה צריכה כנסת ישראל להתעסק? כאילו לא מדובר בעניין מספיק חשוב, אלא בנושא זניח, שאין להקדיש לו זמן ו/או מחשבה ויש נושאים חשובים יותר שצריך לתת להם קדימות.
אין טעות גדולה מזו. למילים יש משמעות, השפה מכוננת את התודעה. המונחים הם אלו שמייצרים את השקפת העולם בשיח הציבורי בכלל ובמארג יחסי העבודה במדינת ישראל בפרט. מילים יכולות פעמים רבות להעביר את המסר ואפילו לפגוע הרבה יותר מאשר מעשים. כולנו מכירים את הביטוי – חיים ומוות ביד הלשון.
מדוע היה צורך בכלל בהצעת החוק?
ובכן, המילה מעביד היא מילה אנכרוניסטית, פוגענית, שיוצרת קונוטציה שלילית מיידית. בני ישראל היו עבדים במצרים, ובמדינת ישראל של שנת 2014 המעסיקים, בכל הכבוד הראוי, אינם פרעה!!
אולי למישהו היה אינטרס שהדימוי של המעסיק הישראלי - שהוא זה שלוקח על עצמו את הסיכון בהקמת וטיפוח העסק והוא זה המייצר את יחסי העבודה – יישאר בתודעה במונחים של עבדות, קלגסות ונגישות, שמחזירים אותנו מיידית לימים חשוכים בהיסטוריה האנושית של אדון ועבד.
אין למונח זה עוד מקום במערכת יחסי העבודה של ימינו. מעביד הוא כינוי, המטיל צל כבד על ציבור המעסיקים כאילו הוא מנצל את העובדים. המילה "מעביד" מכניסה, כשלעצמה, אלמנט של כוחניות למערכת יחסי העבודה שלא לצורך. היא דרה בכפיפה אחת עם שוק עבודה, הנעדר תנאי עבודה מינימאליים, בה שולטים השררה, העריצות, העושק, הניצול והקיפוח.
יחסי העבודה ראויים לשפה אחרת ולהעברת מסר נורמטיבי שונה של הצדדים למערכת יחסי העבודה.
אם מדברים באמת ובתמים, בתום לב על מערכת יחסי עבודה הרמונית, על כיבוד הדדי, על מאמץ משותף של המעסיקים ושל העובדים, אל לנו לכנות את המעסיק בכינוי כה פוגעני.
יתרה מכך, לטעמי, יש בו גם השפלה עבור העובדים. העובדים אינם עבדים וצריכים להתעקש שלא יכנו אותם כך. הם תורמים מכישוריהם, מרצם, זמנם ויכולתם לטובת העסק, שכן הצלחת העסק היא ההצלחה שלהם.
הצעת החוק זכתה לתמיכה של ארגון רבני צהר, שסברו כי המהות משקפת את נקודת המבט היהודית בנקודה זו. גם האקדמיה ללשון עברית שנדרשה לעניין סברה שאין כל בעיה עם אימוץ המילה מעסיק במקום המילה מעביד וכן כי: "אנו סבורים, שתפקידו של המחוקק לתת שמות לתופעות חברתיות שונות, ובכך לעצב את התודעה ואת ההתנהגות והתודעה על פי ערכים יהודיים ודמוקרטיים ראויים, בדומה להצעת החוק הנוכחית".
