צמצום הגרעון הלאומי, לא על חשבון הציבור
יש דבר אחד שבנק ישראל חייב להפסיק לעשות, אם הוא אכן שואף שלא לפגוע בכלכלת המדינה, וזה להפסיק לדבר על הצורך בהעלאת מסים; גם אם צורך זה מוצג כהכרח הנובע מתחזיות קודרות על היקף הגרעון התקציבי.
אם בנק ישראל סבור שצפוי גרעון תקציבי, על פי מיטב הניתוחים והחיזויים שבידיו, מוטב שהוא יציג נתונים אלה מבלי לצרף להם את המלצת הקבע האוטומטית על כך שלא יהיה מנוס מלהעלות את המסים כדי לצמצם את הגרעון התקציבי. מה צריך לעשות על מנת לצמצם את הגרעון התקציבי, זה כבר באחריות האוצר, ולא באחריות בנק ישראל, ועל כן המלצתו היא מיותרת בנוסף על היותה שגויה.
יש משהו מקומם מאוד בכך שעובדי ציבור שמעולם לא נשאו בסיכון עסקי כלשהו, שמשרתם מובטחת ומשוריינת עד לגיל הפרישה ושהם נהנים ממשכורות גבוהות ומפנסיות מרופדות, לא חדלים לומר לנו שיש צורך להעלות את נטל המס על כלל עם ישראל.
הבעיה טמונה בעיקר בכך שלהעלאת מסים, אם אכן תתבצע, אין שום תועלת אמיתית בתרומה לצמצום הגרעון, אלא ההפך. מאחר והפרסומים של בנק ישראל, מחמת מעמדו המכובד וגם על שום שהם מוצגים בצורה לעומתית למדיניות האוצר, זוכים תמיד להבלטה רבה במדיה, הם גם הופכים ליוצרי אווירה. הם יוצרים את האווירה שהנה, לא יהיה מנוס מלהעלות מסים בישראל רווית המס, ולאווירה זו עצמה השפעות שליליות עמוקות על הכלכלה וצמיחתה.
סקירה קצרה של מערכת המס הקיימת היום מוכיחה מיד, שפרט לשכבה מאוד צרה הנהנית מהטבות מס מופלגות או רמות הכנסה מופלגות, אין בעצם איפה להעלות מסים בישראל. יחיד הרוצה לפתוח עסק או להמשיך בקיומו של עסק, אם במסגרת של חברה בע"מ או בהתאם לשיעורי המס המוטלים על הכנסת יחיד, מוצא עצמו בשני המקרים נתון לשיעורי מס הנוטלים מחצית מרווחיו.
שיעור מס הכנסה על הכנסת יחידים עולה תלולות ומהר. הוא מגיע לרמה של 43% במדרגת הכנסה של 14,000 ש"ח; ו-46% ברמת הכנסה של 21,000 ש"ח. אם העסק מתנהל במסגרת חברה בע"מ, המס על הרווחים מהשקל הראשון הוא 26.5%, ועל משיכת רווחים 30% או 32%. על צריכה, בין שהיא צריכת מותרות או צריכה בסיסית, משלמים כולנו 18% מע"מ, להוציא ירקות ופירות ושירותי תיירות חוץ.
משפחה ממוצעת הנאלצת לרכוש רכב פרטי לצורך תפקודה, תשלם על רכישת רכב רגיל 83% מס קניה, ועוד 7% מכס ועוד 18% מע"מ. על צריכה שוטפת של בנזין ישלם בעל המכונית בתחנת הדלק 7.52 ש"ח לכל ליטר, כאשר שיעור הבלו הוא 40.3% מהמחיר. למעלה מ-3 ש"ח לכל ליטר.
אם בנק ישראל מגיע למסקנה שיש צורך להעלות את המסים עליו להיות רציני. לא להסתפק באמירות כלליות ושטחיות, אלא ליטול יותר אחריות ולומר לנו איפה ואילו מסים הוא מציע להעלות, ואף לומר לנו מה תהיה ההשפעה של העלאת המסים על המשק והכלכלה.
אלא שההנחה הבסיסית של בנק ישראל שגויה. בניגוד לטענתו, היקף הכנסות המדינה מהמסים מושפע מהיקף הפעילות הכלכלית יותר מאשר ממספר המסים ושיעורי המס. שיעורי מס גבוהים לא בהכרח תורמים לגידול בהכנסות המדינה. יש נקודה שמעבר לה רמת המיסוי הופכת להיות בלתי נסבלת, ומשפיעה ישירות על צמצום הצריכה המקומית והאטת הצמיחה. אם אנו מצרפים לכל שורת המסים גם את מס הארנונה הבלתי נשלט, העולה דרך קבע, כבר הגענו לאותה נקודה שהיקף המסים מצמצם מאוד את כוח הקניה שבידי הציבור. והוא אף פוגע קשה במוטיבציה של בעלי העסקים, בעיקר הקטנים והבינוניים, לקיים או לבנות עסקים חדשים.
בנקודת זמן זו, מסים חדשים בישראל או העלאת שיעורם של מסים קיימים לא יתרמו לגידול בהכנסות המדינה. גם המצגת ברמת ההשוואה הבינלאומית, הנעשית מפעם לפעם על ידי בנק ישראל, ואשר על פיה היקף המסים בישראל יחסית לתוצר הלאומי הוא עדיין נמוך מכמה מדינות רווחה סקנדינביות, תלושה מהמציאות הישראלית, ואינה רלוונטית למציאות שלנו.
בישראל בערך 50% מכלל המועסקים אינם משלמים מס הכנסה כלל, ואם רוצים לבחון את משקל המס והשפעותיו על כלל האוכלוסיה, יש לבחון זאת מול אותו חלק מן הציבור שכן משלם מסים על הכנסותיו. לא חלק המסים בכלל התוצר הוא הקובע, אלא ההשפעה שיש לכך על אותו המגזר המניע את הצמיחה.
מעבר לכל זה, הייתי מצפה מבנק ישראל שאם אכן הוא רוצה לתרום לחשיבה פורייה ונכונה באשר לצמצום הגרעון התקציבי, הוא היה קודם כל מטפל בפטורים במס ובהטבות המס לפני שהוא מציע להטיל מסים נוספים. ראוי שבנק ישראל יבחן את כלל הטבות המס שהן בסדר גודל של 44.5 מיליארד ש"ח, ויציע לנו איפה לבטל או לצמצם חלק חשוב מהטבות מס אלה כתפיסת עבודה מועדפת לצורך הגדלת הכנסות המדינה. הטיפול בגוש זה של פטורי והטבות המס הוא שצריך להעסיק אותנו כיום כל אימת שמטפלים בצמצום הגרעון התקציבי.
בנוסף, בצד ההוצאה, על בנק ישראל לחקור ולהצביע היכן רצוי ונכון לקצץ בהוצאות המדינה. לא בשירותי הרווחה, אלא, בהעדפה ראשונית, בקיצוצים בפנסיות המופלגות שצמחו עם השנים וגדלו, גם בבנק ישראל עצמו, גם במערכת המשפט וגם בקרב יוצאי שירות הביטחון. הייתי מצפה מבנק ישראל שיבחן את שיעור הגידול של המגזר הציבורי כולו מול הגידול באוכלוסיה בעשר השנים האחרונות, ויסמן היכן גדל המגזר הציבורי שלא לצורך, שכן מדובר בשיעור הוצאה אדיר הגוזל ללא הרף משאבים לאומיים מהמגזר העסקי והצרכני. טיפול בכל אלה בוודאי ויתרום לצמצום הגרעון התקציבי, ובנק ישראל, שהוא אינו גוף פוליטי, בוודאי יכול לגבש עמדות עצמאיות ובלתי תלויות.
יש משהו מקומם מאוד בכך שעובדי ציבור שמעולם לא נשאו בסיכון עסקי כלשהו, שמשרתם מובטחת ומשוריינת עד לגיל הפרישה ושהם נהנים ממשכורות גבוהות ומפנסיות מרופדות, לא חדלים לומר לנו שיש צורך להעלות את נטל המס על כלל עם ישראל.
הבעיה טמונה בעיקר בכך שלהעלאת מסים, אם אכן תתבצע, אין שום תועלת אמיתית בתרומה לצמצום הגרעון, אלא ההפך. מאחר והפרסומים של בנק ישראל, מחמת מעמדו המכובד וגם על שום שהם מוצגים בצורה לעומתית למדיניות האוצר, זוכים תמיד להבלטה רבה במדיה, הם גם הופכים ליוצרי אווירה. הם יוצרים את האווירה שהנה, לא יהיה מנוס מלהעלות מסים בישראל רווית המס, ולאווירה זו עצמה השפעות שליליות עמוקות על הכלכלה וצמיחתה.
סקירה קצרה של מערכת המס הקיימת היום מוכיחה מיד, שפרט לשכבה מאוד צרה הנהנית מהטבות מס מופלגות או רמות הכנסה מופלגות, אין בעצם איפה להעלות מסים בישראל. יחיד הרוצה לפתוח עסק או להמשיך בקיומו של עסק, אם במסגרת של חברה בע"מ או בהתאם לשיעורי המס המוטלים על הכנסת יחיד, מוצא עצמו בשני המקרים נתון לשיעורי מס הנוטלים מחצית מרווחיו.
שיעור מס הכנסה על הכנסת יחידים עולה תלולות ומהר. הוא מגיע לרמה של 43% במדרגת הכנסה של 14,000 ש"ח; ו-46% ברמת הכנסה של 21,000 ש"ח. אם העסק מתנהל במסגרת חברה בע"מ, המס על הרווחים מהשקל הראשון הוא 26.5%, ועל משיכת רווחים 30% או 32%. על צריכה, בין שהיא צריכת מותרות או צריכה בסיסית, משלמים כולנו 18% מע"מ, להוציא ירקות ופירות ושירותי תיירות חוץ.
משפחה ממוצעת הנאלצת לרכוש רכב פרטי לצורך תפקודה, תשלם על רכישת רכב רגיל 83% מס קניה, ועוד 7% מכס ועוד 18% מע"מ. על צריכה שוטפת של בנזין ישלם בעל המכונית בתחנת הדלק 7.52 ש"ח לכל ליטר, כאשר שיעור הבלו הוא 40.3% מהמחיר. למעלה מ-3 ש"ח לכל ליטר.
אם בנק ישראל מגיע למסקנה שיש צורך להעלות את המסים עליו להיות רציני. לא להסתפק באמירות כלליות ושטחיות, אלא ליטול יותר אחריות ולומר לנו איפה ואילו מסים הוא מציע להעלות, ואף לומר לנו מה תהיה ההשפעה של העלאת המסים על המשק והכלכלה.
אלא שההנחה הבסיסית של בנק ישראל שגויה. בניגוד לטענתו, היקף הכנסות המדינה מהמסים מושפע מהיקף הפעילות הכלכלית יותר מאשר ממספר המסים ושיעורי המס. שיעורי מס גבוהים לא בהכרח תורמים לגידול בהכנסות המדינה. יש נקודה שמעבר לה רמת המיסוי הופכת להיות בלתי נסבלת, ומשפיעה ישירות על צמצום הצריכה המקומית והאטת הצמיחה. אם אנו מצרפים לכל שורת המסים גם את מס הארנונה הבלתי נשלט, העולה דרך קבע, כבר הגענו לאותה נקודה שהיקף המסים מצמצם מאוד את כוח הקניה שבידי הציבור. והוא אף פוגע קשה במוטיבציה של בעלי העסקים, בעיקר הקטנים והבינוניים, לקיים או לבנות עסקים חדשים.
בנקודת זמן זו, מסים חדשים בישראל או העלאת שיעורם של מסים קיימים לא יתרמו לגידול בהכנסות המדינה. גם המצגת ברמת ההשוואה הבינלאומית, הנעשית מפעם לפעם על ידי בנק ישראל, ואשר על פיה היקף המסים בישראל יחסית לתוצר הלאומי הוא עדיין נמוך מכמה מדינות רווחה סקנדינביות, תלושה מהמציאות הישראלית, ואינה רלוונטית למציאות שלנו.
בישראל בערך 50% מכלל המועסקים אינם משלמים מס הכנסה כלל, ואם רוצים לבחון את משקל המס והשפעותיו על כלל האוכלוסיה, יש לבחון זאת מול אותו חלק מן הציבור שכן משלם מסים על הכנסותיו. לא חלק המסים בכלל התוצר הוא הקובע, אלא ההשפעה שיש לכך על אותו המגזר המניע את הצמיחה.
מעבר לכל זה, הייתי מצפה מבנק ישראל שאם אכן הוא רוצה לתרום לחשיבה פורייה ונכונה באשר לצמצום הגרעון התקציבי, הוא היה קודם כל מטפל בפטורים במס ובהטבות המס לפני שהוא מציע להטיל מסים נוספים. ראוי שבנק ישראל יבחן את כלל הטבות המס שהן בסדר גודל של 44.5 מיליארד ש"ח, ויציע לנו איפה לבטל או לצמצם חלק חשוב מהטבות מס אלה כתפיסת עבודה מועדפת לצורך הגדלת הכנסות המדינה. הטיפול בגוש זה של פטורי והטבות המס הוא שצריך להעסיק אותנו כיום כל אימת שמטפלים בצמצום הגרעון התקציבי.
בנוסף, בצד ההוצאה, על בנק ישראל לחקור ולהצביע היכן רצוי ונכון לקצץ בהוצאות המדינה. לא בשירותי הרווחה, אלא, בהעדפה ראשונית, בקיצוצים בפנסיות המופלגות שצמחו עם השנים וגדלו, גם בבנק ישראל עצמו, גם במערכת המשפט וגם בקרב יוצאי שירות הביטחון. הייתי מצפה מבנק ישראל שיבחן את שיעור הגידול של המגזר הציבורי כולו מול הגידול באוכלוסיה בעשר השנים האחרונות, ויסמן היכן גדל המגזר הציבורי שלא לצורך, שכן מדובר בשיעור הוצאה אדיר הגוזל ללא הרף משאבים לאומיים מהמגזר העסקי והצרכני. טיפול בכל אלה בוודאי ויתרום לצמצום הגרעון התקציבי, ובנק ישראל, שהוא אינו גוף פוליטי, בוודאי יכול לגבש עמדות עצמאיות ובלתי תלויות.
מאמר דומה פורסם בגלובס
