אחריותו של בנק ישראל וממשלת ישראל לחיזוק השקל
עד היום צבר בנק ישראל הפסדים בסך 47.238 מיליארד שקל. בשנת 2013 הפסדיו של בנק ישראל הסתכמו ב-8.6 מיליארד שקל. מאז שנת 2008, החל בנק ישראל ברכישת דולרים מאסיבית על מנת להחליש את השקל ולחזק את כושר התחרות של הייצוא הישראלי. ההפסדים הישירים, כתוצאה ממהלך זה עד היום, מסתכמים ב-26.4 מיליארד שקל. זהו סכום לא מבוטל. במדינת ישראל נהרגים על סכומים פחותים בהרבה מהפסדים מצטברים אלה.
בנק ישראל הוא הבנק של ממשלת ישראל, אך בנוסף לזאת הוא גם הבנק של כולנו. אם הבנק מפסיד - כל תושבי מדינת ישראל מפסידים, ואסור ליפול קורבן לאשליות. לא מדובר בהפסדים על הנייר בלבד, כפי שטוענים מפעם לפעם, אלא בהפסדים ממשיים בנקודת זמן נתונה. יתר על כן, אין שום ביטחון שהפסדים אלה לא יועמקו אף יותר, עקב היחלשות הדולר, והריבית המשולמת על ידי בנק ישראל על מנת לממן רכישות אלה.
על אף זאת, בנק ישראל מצוי כל הזמן תחת לחצים בלתי פוסקים מצד המגזר העסקי וגורמי ממשל להמשיך ולרכוש עוד ועוד דולרים.
מהלך זה של רכישת דולרים מתבצע כיום בישראל כמעט באופן אוטומטי, כתוצאה משתי הנחות יסוד: הראשונה, ששקל חזק הוא רע לכלכלת ישראל; והשנייה, שהדרך הנכונה לחזק את כושר התחרות של הייצוא הישראלי עוברת דרך מדיניות מוניטרית של רכישה נמשכת של דולרים, כל אימת שהדולר נחלש. נוכח ההפסדים האדירים מוצדק שנעצור בנקודת זמן זו ונחשוב מחדש האם המשך מדיניות רכישת הדולרים היא אכן הדרך הנכונה לשיפור כושר התחרות של המשק הישראלי.
שקל חזק אינו גרוע לכלכלת ישראל. בשקל החזק יש הרבה מאוד ברכה. בשנת 2013 ייבאנו סחורות ושירותים בסך כולל של 91.418 מיליארד דולר. המשק כולו שילם פחות עבור יבוא זה במטבע זר. בתוך הייבוא כלולים גם אנרגיה, חומרי גלם, מוצרי ביניים ומוצרי צריכה - כולם עלו לנו פחות. שקל חזק מפחית את העלויות בכל אחד מרכיבי הוצאות אלה, ומה שלא פחות חשוב - שקל חזק מגביר את כוח הקניה של כלל העובדים, מבלי שיבוצעו העלאות שכר נוספות. כמו כן, בתנאי תחרות הולמים של פתיחת המשק לתחרות, הוא גם מוזיל את שלל מוצרי הצריכה לציבור הרחב.
לפיכך, זו לא יכולה להיות קללה אלא יתרון עצום. כאשר הכלכלה היא חזקה, גם המטבע המקומי של אותה כלכלה הוא חזק. עוד לא נמצא הייצור של כלכלה חזקה עם מטבע חלש.
בשנת 2013 היה למדינת ישראל עודף בסחר החוץ של כ-3 מיליארד דולר. זו אחת הסיבות מדוע השקל שלנו הוא כיום מטבע חזק. אם נגדיל את העודף בסחר החוץ, השקל ימשיך ויתחזק כתהליך בלתי נמנע. יותר מטבע זר יגיע לארץ ופחות מטבע זר ישולם לגורמי חוץ. האקזיטים המרובים של מדינת ישראל, שהם ברמה הגבוהה ביותר בעולם יחסית לגודל האוכלוסיה, אף הם מזרימים אלינו הרבה מטבע חוץ. מדובר במעגל קסמים - החלשה מלאכותית של השקל שלא על פי תנאי הכלכלה האמיתיים בעולם, אלא מכח רכישת דולרים על ידי בנק ישראל, רק תגרום להמשך התחזקותו, ואו אז נצטרך להגדיל את היקף רכישת הדולרים.
המציאות הגלובלית בה אנו חיים היום מבהירה כי עלינו להבין מה שכבר היה חייב להילמד לפני הרבה זמן: מדיניות זו של המשך רכישה מאסיבית של דולרים על מנת להחליש את השקל לא צלחה והיא אף לא תצלח. לא בראיה אנליטית תיאורטית וגם לא במבחן הניסיון האמפירי. הדרך לחיזוק כושר התחרות שלנו אינו יכול להיות מושג באמצעות המשך רכישות הדולרים, אבל הוא יכול להיות מושג בצד ההוצאה. במקום שבו ההתמודדות היא קשה יותר. משמעות הדבר היא הורדת העלויות המושתות על המגזר העסקי כולו, בעיקר באותם תחומים מובהקים שהם בשליטת הממשלה עצמה. משרד האוצר, יחד עם משרדי הממשלה האחרים ועם תמיכה ברורה של משרד ראש הממשלה, חייבים להתמודד בנחישות וברצינות בהורדת העלויות המושתות על המגזר העסקי.
יש לנו במשק שלל עלויות מופרזות ההולכות ותופחות, כתוצאה מניהול של גופים המצויים ישירות בתחום אחריות הממשלה. הרגולציה המופרזת עולה הרבה למגזר העסקי, והתמודדות של ממש עדיין אין. גם תוכנית ה-RIA, אותה אימצה הממשלה, תדרוש טווח זמן ארוך מדי כדי להבשיל תוצאות ומעוררת סימני שאלה רבים; תעריפי החשמל גבוהים במידה רבה נוכח עודף הפרשות שאותן מתירה המדינה לחברת החשמל לבצע מעבר לנדרש על פי חובותיה, בגין זכויות הפרישה של העובדים.
כל זה מתורגם לתעריפי חשמל גבוהים יותר. היסוסים ודחיות בשילוב תחנות כוח גדולות לרשת החשמל הארצית אף הם מעלים את תעריפי החשמל; מסי הארנונה הגדלים ללא הרף על מנת לממן את חוסר היעילות והבזבוזים ברשויות המקומיות; נמלי ים המציעים שירותי תשתית בתעריפים גבוהים; אותו הדבר באשר לשירותי הרכבת בכל הקשור בהובלת מטענים; ואלה הם כמובן רק שורה של דוגמאות היכן צריכה להתמודד ממשלת ישראל על מנת להפחית משמעותית את העלויות המושתות על המגזר העסקי.
זה אמנם הרבה יותר קשה. זו לא אותה דרך קלה של דרישה מבנק ישראל להמשיך ברכישת דולרים וגרימת הפסדים לתושבי המדינה, אבל זוהי בדיוק הדרך על פיה צריכה לצעוד הממשלה, על מנת לבצע את אחריותה כלפי הציבור.
מאמר דומה פורסם בגלובס.
על אף זאת, בנק ישראל מצוי כל הזמן תחת לחצים בלתי פוסקים מצד המגזר העסקי וגורמי ממשל להמשיך ולרכוש עוד ועוד דולרים.
מהלך זה של רכישת דולרים מתבצע כיום בישראל כמעט באופן אוטומטי, כתוצאה משתי הנחות יסוד: הראשונה, ששקל חזק הוא רע לכלכלת ישראל; והשנייה, שהדרך הנכונה לחזק את כושר התחרות של הייצוא הישראלי עוברת דרך מדיניות מוניטרית של רכישה נמשכת של דולרים, כל אימת שהדולר נחלש. נוכח ההפסדים האדירים מוצדק שנעצור בנקודת זמן זו ונחשוב מחדש האם המשך מדיניות רכישת הדולרים היא אכן הדרך הנכונה לשיפור כושר התחרות של המשק הישראלי.
שקל חזק אינו גרוע לכלכלת ישראל. בשקל החזק יש הרבה מאוד ברכה. בשנת 2013 ייבאנו סחורות ושירותים בסך כולל של 91.418 מיליארד דולר. המשק כולו שילם פחות עבור יבוא זה במטבע זר. בתוך הייבוא כלולים גם אנרגיה, חומרי גלם, מוצרי ביניים ומוצרי צריכה - כולם עלו לנו פחות. שקל חזק מפחית את העלויות בכל אחד מרכיבי הוצאות אלה, ומה שלא פחות חשוב - שקל חזק מגביר את כוח הקניה של כלל העובדים, מבלי שיבוצעו העלאות שכר נוספות. כמו כן, בתנאי תחרות הולמים של פתיחת המשק לתחרות, הוא גם מוזיל את שלל מוצרי הצריכה לציבור הרחב.
לפיכך, זו לא יכולה להיות קללה אלא יתרון עצום. כאשר הכלכלה היא חזקה, גם המטבע המקומי של אותה כלכלה הוא חזק. עוד לא נמצא הייצור של כלכלה חזקה עם מטבע חלש.
בשנת 2013 היה למדינת ישראל עודף בסחר החוץ של כ-3 מיליארד דולר. זו אחת הסיבות מדוע השקל שלנו הוא כיום מטבע חזק. אם נגדיל את העודף בסחר החוץ, השקל ימשיך ויתחזק כתהליך בלתי נמנע. יותר מטבע זר יגיע לארץ ופחות מטבע זר ישולם לגורמי חוץ. האקזיטים המרובים של מדינת ישראל, שהם ברמה הגבוהה ביותר בעולם יחסית לגודל האוכלוסיה, אף הם מזרימים אלינו הרבה מטבע חוץ. מדובר במעגל קסמים - החלשה מלאכותית של השקל שלא על פי תנאי הכלכלה האמיתיים בעולם, אלא מכח רכישת דולרים על ידי בנק ישראל, רק תגרום להמשך התחזקותו, ואו אז נצטרך להגדיל את היקף רכישת הדולרים.
המציאות הגלובלית בה אנו חיים היום מבהירה כי עלינו להבין מה שכבר היה חייב להילמד לפני הרבה זמן: מדיניות זו של המשך רכישה מאסיבית של דולרים על מנת להחליש את השקל לא צלחה והיא אף לא תצלח. לא בראיה אנליטית תיאורטית וגם לא במבחן הניסיון האמפירי. הדרך לחיזוק כושר התחרות שלנו אינו יכול להיות מושג באמצעות המשך רכישות הדולרים, אבל הוא יכול להיות מושג בצד ההוצאה. במקום שבו ההתמודדות היא קשה יותר. משמעות הדבר היא הורדת העלויות המושתות על המגזר העסקי כולו, בעיקר באותם תחומים מובהקים שהם בשליטת הממשלה עצמה. משרד האוצר, יחד עם משרדי הממשלה האחרים ועם תמיכה ברורה של משרד ראש הממשלה, חייבים להתמודד בנחישות וברצינות בהורדת העלויות המושתות על המגזר העסקי.
יש לנו במשק שלל עלויות מופרזות ההולכות ותופחות, כתוצאה מניהול של גופים המצויים ישירות בתחום אחריות הממשלה. הרגולציה המופרזת עולה הרבה למגזר העסקי, והתמודדות של ממש עדיין אין. גם תוכנית ה-RIA, אותה אימצה הממשלה, תדרוש טווח זמן ארוך מדי כדי להבשיל תוצאות ומעוררת סימני שאלה רבים; תעריפי החשמל גבוהים במידה רבה נוכח עודף הפרשות שאותן מתירה המדינה לחברת החשמל לבצע מעבר לנדרש על פי חובותיה, בגין זכויות הפרישה של העובדים.
כל זה מתורגם לתעריפי חשמל גבוהים יותר. היסוסים ודחיות בשילוב תחנות כוח גדולות לרשת החשמל הארצית אף הם מעלים את תעריפי החשמל; מסי הארנונה הגדלים ללא הרף על מנת לממן את חוסר היעילות והבזבוזים ברשויות המקומיות; נמלי ים המציעים שירותי תשתית בתעריפים גבוהים; אותו הדבר באשר לשירותי הרכבת בכל הקשור בהובלת מטענים; ואלה הם כמובן רק שורה של דוגמאות היכן צריכה להתמודד ממשלת ישראל על מנת להפחית משמעותית את העלויות המושתות על המגזר העסקי.
זה אמנם הרבה יותר קשה. זו לא אותה דרך קלה של דרישה מבנק ישראל להמשיך ברכישת דולרים וגרימת הפסדים לתושבי המדינה, אבל זוהי בדיוק הדרך על פיה צריכה לצעוד הממשלה, על מנת לבצע את אחריותה כלפי הציבור.
מאמר דומה פורסם בגלובס.
