האם הטבות המס תורמות לעידוד היצוא?

על מנת שמסקנתי זו לא תשמע כהזויה די להציץ בסיכום מאזן התשלומים של ישראל שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ביום 11 במרץ 2014,  המסכם גם את מאזן הסחר של ישראל בארבע השנים האחרונות.
 
ראו איזה פלא, מדינת ישראל שופכת עשרות מיליארדי דולרים באמצעות הטבות מס על מנת לעודד את הייצוא התעשייתי והטבות אלה תפחו בשנים 2011, 2012, 2013. אבל מול מבול זה של הטבות מס, הייצוא התעשייתי כלל לא גדל.
בשנת 2011 הוא הגיע ל- 49.518 מיליארד דולר ובשנת 2013 הוא עמד על 48.896 מיליארד דולר בלבד.
ואל נטעה לצרף את יצוא היהלומים לייצוא מוצרי תעשייה. יצוא היהלומים כלל אינו תוצאה של פעולות ייצור. כמעט ואין היום פעולות יצור בתעשיית היהלומים. הכל מבוסס סחר, רכישה מול מכירה.
 
מול זאת יש להציב את הנתונים של יצוא השירותים. אותו מגזר נשכח שכלל אינו זוכה להטבות מס. בשנת 2011 הגיע יצוא השירותים ל- 27.412 מיליארד דולר ובשנת 2013 הוא כבר זינק ל- 33.142 מיליארד דולר. בייבוא שירותים מול יצוא שירותים יש עודף של 13 מיליארד דולר.
 
נתונים מפתיעים אלה מוטב כי קברניטי המשק יפנימו היטב ויסיקו מהם את המסקנות הנחוצות. אותם עשרות המיליארדים שהוזרמו
ב- 4 השנים האחרונות בדרך של הטבות מס למספר מצומצם של מפעלי תעשייה גדולים, לא הגדילו במאומה את יצוא מוצרי התעשייה של ישראל, ומדוע? על שום שהוצב קריטריון כושל ואווילי להענקת הטבות מס, על פיו מפעל תעשייתי המייצא 25% ממחזורו יזכה בהטבות מס על פי חוק עידוד השקעות הון, אשר לאמיתו של דבר חדל מלהיות חוק לעידוד השקעות הון והפך להיות לחוק לעידוד הייצוא התעשייתי.
 
במקום שנעניק הטבות מס על ביצוע השקעות הון חדשות, שאכן היו יכולות לתרום להגדלת הייצוא התעשייתי, אנו מעניקים הטבות מס מפליגות על פי החוק לעידוד השקעות הון, בדרך העלולה לעודד את צמצום כושר הייצור בישראל ואף לגרום לפיטורי עובדים.
 
אלא שדווקא אותו מגזר שאינו נשען על הטבות מס, הוא דווקא המגזר שגדל וצומח, והוא זה שתורם לייצוב סחר החוץ של ישראל.
 
בימים אלה שוועדת אנדורן בוחנת את האפקטיביות של החוק לעידוד השקעות הון, כדאי שנתוני הסחר החוץ, כפי שפורסמו על ידי הלמ"ס, יעמדו לנגד עיני חבריה.

מאמר דומה פורסם בביזפורטל.