מענק שחרור ללא התניית "עבודה מועדפת"
אחת הרעות החולות שפשו במערכות השלטון בישראל היא הגישה ששיקול דעת של פקיד או שר צריכה לקבוע עבורנו מה חשוב יותר בפעילות המגזר העסקי. וכמובן, כאשר קובעים מה חשוב יותר, קובעים גם מה חשוב פחות.
כל הטבה הניתנת למגזר מוגדר, באה על חשבון המגזר שאינו מקבל את ההטבה. אחת התופעות הבולטות של גישה סלקטיבית זו נוגעת למה שאנחנו קוראים היום "עבודה מועדפת" עבור יוצאי צבא. כל חייל שמסיים את שירותו הצבאי זכאי למענק מיוחד אם הוא השתלב במעגל העבודה לתקופה של שישה חודשים לפחות בתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר, באחד ממקומות העבודה הבאים: מפעלי תעשיה ומלאכה, תדלוק, בניין, בתי מלון, אתרי גידולים חקלאים ובתי אריזה.
לפני כארבע עשרה שנים קיימנו דיון משותף ביחד עם המנהל הכללי של משרד האוצר. שאלנו אותו האם לא נכון להעניק מעמד של עבודה מועדפת גם לאלה האמורים לשמור על חיינו בקניונים או במקומות ציבוריים אחרים. תשובתו היתה כי טרור הוא עניין זמני. כמובן שזוהי תשובה מגוחכת ביותר, שכן הטרור הפלסטיני לא בדיוק פועל על פי הנחות העבודה של פקיד במשרד האוצר. אבל תשובתו זו מדגימה היטב איך חשיבה שטחית ולא רצינית של נושאי משרה בכירים עלולה להשפיע על התפיסה הסלקטיבית המועדפת.
כיום, על פי הפרסומים בתקשורת, סבור שר הרווחה שראוי לשנות את התפיסה הסלקטיבית לעניין העבודה המועדפת שהיתה תקפה עד היום. הוא לא מבין מדוע עבודה בתחנות דלק חשובה יותר מעבודות אחרות שבהן קשה מאוד לגייס כוח אדם ישראלי, כמו עבודה בשירותי סיעוד, חקלאות ובניין, ועל כן הוא מעוניין לצרף לרשימת העבודות המועדפות שלושה תחומים אלה ולהוציא מהרשימה את תחנות הדלק.
למעשה, זהו רובד חדש של חשיבה סלקטיבית על גב התפיסה הסלקטיבית הקיימת היום. לדעתי, ראוי שנשתחרר לחלוטין מהגישה הסלקטיבית ואולי ראוי שנבין שאי אפשר לגרום ליוצאי צבא לעבוד ,בדרך של כפייה או פיתוי, במקום שהם באופן אישי אינם נמשכים אליו או שהם פשוט לא מעוניינים לעבוד בו.
אנו צריכים לעבור לחשיבה שונה לחלוטין. חיילות וחיילים שסיימו את שירותם הצבאי ראויים למענק מן המדינה, נקודה. לזאת כמעט כולנו מסכימים. אולם אין הסכמה כללית באשר לרשימת העבודה המועדפת. אומר מיד: מן הראוי לבטל כליל את תפיסת העבודה המועדפת ולהבין שכל יוצא צבא המשתלב במעגל העבודה בישראל תורם את תרומתו האישית והערכית לכלכלת המדינה.
אחת ממטרות העל של כלכלת ישראל היא להגדיל את השתתפות האוכלוסיה בכוח העבודה. זוהי מטרת יסוד החותרת לשינוי מבני במבנה התעסוקה. כאשר אנו מגדילים את השתתפות האוכלוסיה בכוח העבודה, אנחנו מגדילים גם את התוצר לנפש. לפיכך, עדיף שכל מי שמסיים את שירותו הצבאי יזכה למענק בסכום שווה, וזאת בתנאי שישתלב במעגל העבודה לאחר סיום השירות.
נוכל לקבוע תנאים המבטיחים השתלבות במעגל העבודה, כמו למשל עבודה בפועל במהלך 9 חודשים לפחות מתוך שנה אחת מיום סיום השירות הצבאי. בדרך זו לא נתערב באופן מלאכותי בבחירה הטבעית והאישית של צעירינו בוגרי השירות הצבאי. כל אחד מהם יבחר את מעגל התעסוקה המתאים לו, וכל אחד מהם גם יתרום בכך ואישית לחיזוק הכלכלה.
