מדינת ישראל מאמצת תקינה בין-לאומית

לפני קום המדינה היה קיים בארץ מכון התקנים הארץ-ישראלי ולהלן קטעים מנאומו של וילסון בראון, נשיא המכון, בישיבה הראשונה של מועצת המכון הארץ-ישראלי, מיום 23 בינואר 1945, בו המלצות שלו לדרכי פעילותו בתחום הכנת התקנים הארץ ישראליים:
 
"קיימות שתי שיטות עיקריות לקביעת תקנים והן:
 
(א) קבלת תקנים קיימים.
 
(ב) עיבוד תקנים על ידי ועדות טכניות, שנתמנו לשם כך, ואשר בהן מיוצגים כל
      הצדדים המעוניינים.
 
בארץ ישראל יש לנקוט את השיטה הראשונה לגבי רובם המכריע של התקנים, שכן בין התקנים של מכון התקנים הבריטי ושל אגודת התקנים האמריקאית מוצאים אנו רבים המתאימים כמו שהם לצרכי הארץ".
 
למרות ההמלצות הנ"ל של "אימוץ תקינה בין-לאומית" בארץ, שהצדיקו שינויים בתקינה הזרה רק "עקב תנאים מיוחדים לשימוש מיוחד לארץ-ישראל", לפני קום המדינה ושנים רבות גם לאחר מכן הוכנו בארץ ופורסמו תקנים ישראליים יחודיים רבים.
 
החקיקה בארץ ונוהלי העבודה בתחום התקינה
 
עם פרסום חוק התקנים, בשנת 1953, נקבע שאסור לאדם לייצר מצרך שאינו מתאים לדרישות תקן רשמי, או לייבא אותו או למכור אותו, או להשתמש בו.
יתכן ובאותה תקופה, של צנע בארץ, כשהמשק הישראלי רק החל להתפתח והתעשייה המקומית היתה רק בראשית דרכה, עם תחרות קטנה ביותר מצד היבוא, היתה הצדקה מסוימת לפרסום תקנים ישראליים שמטרתם העיקרית להעניק מהר ככל האפשר הגנה לצרכנים.
בין העילות שאפשרו אז לשר התעשייה והמסחר להכריז על תקן ישראלי כרשמי נכללו, בנוסף לבטיחות ובריאות הציבור(שהן גם היום בתוקף) גם - "הגנת הצרכן", הבטחת "רמה נאותה לתוצרת הארץ" ו- "ייעול המשק".  רק בשנת 1998 שלוש העילות האחרונות הנ"ל לפרסום תקנים כרשמיים נמחקו מחוק התקנים. 
  
בעקבות התיקון הנ"ל לחוק התקנים בוטלה הרשמיות של מספר תקנים ושל חלקים רבים מתוך תקנים רשמיים נוספים.  כתוצאה מכך בוטלה החובה לבדוק (במכון התקנים הישראלי) בדיקות תקן מיותרות מוצרים שונים, חובה שיושמה קודם לכן בעיקר על מוצרי יבוא.
 
בינואר 2000 נכנס לתוקף תיקון נוסף לחוק התקנים, אשר קבע כי "בקביעת תקן, יאמץ המכון, ככלל, תקינה בין-לאומית אשר נוהגת בקרב המדינות המפותחות; בקביעת תקן כאמור יובא בחשבון אופי הסחר בין ישראל למדינות העולם".
עוד נקבע כי "בנסיבות מיוחדות, כאשר יש הכרח לעשות כן בשל קיומם של תנאים יחודיים למדינת ישראל, רשאי המכון לשנות תנאים מסוימים הקבועים בתקינה בין-לאומית...., תוך פירוט הנימוקים לכך בדברי הסבר אשר יצורפו לתקן".
 
במכון התקנים הישראלי לא אהבו במיוחד את הרעיון של הטלת חובה על המכון לאמץ תקינה בין-לאומית כלשונה וראש מכון התקנים העביר אז תזכיר ליו"ר ועדת הכספים של הכנסת, אשר דנה בתיקון הנ"ל לחוק התקנים, בו נאמר - "החוק בניסוחו הנוכחי, עומד בסתירה לעקרונות התקינה שעליהם מבוססים תהליכי התקינה במכוני התקינה הבינלאומיים והלאומיים.
החוק יעמיד (בהיבט של מהות התקינה) באור מגוחך את מכון התקנים, את משרד התמ"ת שמופקד על חוק זה, ואת כנסת ישראל שחוקקה אותו.  יתרה מזאת, החוק מוותר מרצון על ריבונות ישראל בכל הנוגע להכנת תקנים לאומיים.  קבלת הצעת החוק בנוסח הנוכחי תביא לחיקוק חוק שאין לו אח ורע במדינה מתוקנת כלשהי ובוודאי שאינו משרת את האינטרסים הכלכליים הכוללים של מדינת ישראל".
 
בנוהל פנימי שפורסם על ידי מנהל אגף התקינה במכון התקנים לפעילי תקינה, במכון, בתאריך 30.4.2000, נאמר כי "בהיות ישראל מדינה מפותחת יש להתייחס לתקן ישראלי קיים במעמד שווה לתקן לאומי של מדינה מפותחת.  לכן כאשר עורכים רוויזיה לתקן ישראלי קיים, ולא קיים תקן בינלאומי או אזורי מתאים, יש לשקול הכנת רוויזיה מקורית לתקן ישראלי קיים מול אימוץ תקן לאומי אחר."
 
בפועל במקרים לא מעטים במכון התקנים לא אומצו תקנים בין-לאומיים, או תקנים ישראליים פורסמו אמנם כאימוץ של תקינה בין-לאומית אך עם סטיות - בלי לצרף לתקן הישראלי הסבר מדוע נעשו הסטיות.
 
איגוד לשכות המסחר ביקש אז ממשרדי התמ"ס והאוצר וממכון התקנים הישראלי, להשלים ולבצע מספר צעדים:
 
*     להאיץ את אימוץ התקינה הבין-לאומית בארץ, גם באותם תחומים המוגדרים
      כ-"רגישים" מבחינת התעשייה המקומית, שהתרגלה להיות מוגנת מפני יבוא באמצעות תקנים.
 
*     לבטל רשמיות תקנים או חלקים של תקנים ישראליים שהדרישות בהם אינן תואמות לעילות בחוק התקנים לפרסומם כרשמיים.
 
*     לפרסם כרשמיים ומחייבים אך ורק תקנים או דרישות בתקנים ישראליים שבהם היבטים המחייבים זאת על פי חוק התקנים, כגון: שמירה על בריאות הציבור ועל בטיחותו, הגנה על איכות הסביבה.

עתירה לבג"ץ להסרת חסמי יבוא באמצעות תקינה 
 
בשנת 2001 האיגוד עתר לבג"צ כנגד משרד התמ"ס דאז ומכון התקנים הישראלי ודרש להסיר את חסמי הסחר באמצעות נקיטת הצעדים הבאים:
 
*     פתיחת בדיקות התקן ביבוא לתחרות (הכרה גם באישורים הניתנים על ידי מעבדות מוסמכות ומאושרות נוספות).
 
*     אכיפת התקינה באופן שווה על היבוא ועל הייצור המקומי.
 
*     הפעלת הפיקוח בארץ על עמידתם של מוצרים בדרישות התקנים המחייבים תעשה כמקובל באירופה, בעיקר בשלבי השיווק של       המוצרים ובהסתמך על הצהרת היצרן/יבואן על עמידתם של המוצרים שלהם בדרישות התקנים הרשמיים הרלוונטיים.
 
בעקבות העתירה לבג"ץ נתנו על ידי משרד התמ"ס הקלות מסוימות בבדיקות תקן ביבוא, בעיקר על ידי קביעת ארבע קבוצות תקנים ואפשרות לשחרר משלוחי יבוא מסוימים עם "תצהיר יבואן" ללא צורך בבדיקות.   
אימוץ תקינה בין-לאומית לפי תיקון מס' 10 לחוק התקנים
 
בתיקון מס' 10 לחוק התקנים, שפורסם ברשומות בתאריך 31.10.2013, במסגרת רפורמה כוללת בתחום התקינה נקבע כי יש לאמץ בארץ תקינה בין-לאומית הנוהגת בקרב המדינות המפותחות "עם שווקים משמעותיים". שינוי זה בחוק, שעוד קודם לכן חייב אימוץ בארץ של תקינה בין-לאומית, נועד למנוע אימוץ בארץ של תקינה של מדינה שאיתה יש סחר חוץ זניח, כפי שנעשה במקרים מסוימים של אימוץ תקינה של ניו-זילנד או אוסטרליה.
 
על פי חוק התקנים המתוקן יהיה ניתן לקבוע תקן מקורי ישראלי כתקן רשמי רק לאחר שיובהר מעבר לכל ספק כי אין תקן בין-לאומי שניתן לאמץ בארץ.
 
עוד נקבע בתיקון לחוק התקנים כי אם השתנה תקן בין-לאומי שאומץ בארץ כתקן רשמי, על מכון התקנים הישראלי להביא את השינוי בתקן הבין-לאומי לאישורו בכתב של שר הכלכלה בתוך שלושה חודשים מיום כניסתו לתוקף של השינוי בתקן הבין-לאומי.
שינוי זה בחוק נועד למנוע מצבים, בהם נתקלנו בעבר, שלאחר שתקן בינלאומי אומץ בארץ כתקן רשמי, התקן הבין-לאומי שונה אך התקן בארץ לא שונה בהתאם והדבר עלול לגרום לכך שמוצרים מיובאים העומדים בדרישות התקינה הבין-לאומית החדשה לא יעמדו בדרישות התקינה בארץ שהתיישנה.
 
בתיקון לחוק התקנים נקבע עוד ששר הכלכלה ימנה "ועדת אימוץ" אשר תבחן את השינויים בתקנים הבין-לאומיים ובפניה יובאו לדיון גם חילוקי דעות בנושא אימוץ התקינה הבין-לאומית בארץ. הועדה תורכב משלושה חברים שהם: הממונה על התקינה (יו"ר הועדה), נציג מכון התקנים ונציג ארגוני הצרכנים ושני משקיפים: נציג ציבור התעשיינים ונציג ציבור היבואנים שעליו ימליץ איגוד לשכות המסחר. 
  
במכון התקנים קיים כבר תהליך משמעותי של אימוץ תקינה בינלאומית, במסגרת "יישור קו" לגבי תקנים ישראליים שאינם בינלאומיים מאומצים.
 
יש לקוות שתיקון מס' 10 לחוק התקנים יקדם שלב נוסף את התהליך של אימוץ תקינה בין-לאומית בארץ, לקראת הכרה רחבה יותר ביבוא באישורי בדיקה מחו"ל.