אשראי הוגן ?!
קבלת אשראי בעולם העסקי הינה צורך קיומי לכל פירמה עסקית. המימון הזר בחברות עסקיות הינו הזרז מספר 1 להרחבת הפעילות, הגדלת הרווחים והתשואה על ההון לבעלי המניות.
לעומת זאת אשראי הנלקח ע"י הצרכן הפרטי, או כפי שנקרא האשראי הצרכני, היה לאורך שנים מוצנע או אפילו מדוכא ע"י הבנקים והגורמים המלווים האחרים. צרכן שלווה אשראי לרכישת רכב או לצריכה שוטפת אחרת נחשב, עד לפני כעשור, צרכן לא אחראי, וזאת למרות שבעולם העסקי המקביל לו, צריכת אשראי כאמור הינה חלק בלתי נפרד מהפעילות וההתפתחות של הפירמה.
מתן ולקיחת אשראי צרכני חיוניים להתקדמות הכלכלית של משקי הבית, לצמיחה במשק, ואפילו לצמצום אי השוויון.
טעות רווחת היא לחשוב שמשקי בית מהעשירונים הנמוכים, מוטב כי לא יקחו אשראי כלל, כאשר בפועל אם ניקח לדוגמא את האשראי לרכישת רכב, אשר יכולה להיות ההבדל בין תעסוקה בעלת הכנסה סבירה לאי תעסוקה כלל, בעיקר אם מדובר בתושבי הפריפריה, שאינם יכולים לסמוך על התחבורה הציבורית הבלתי יעילה בישראל.
האם זה הוגן כי דווקא העשירונים הבינוניים ונמוכים יהיו מודרים ממתן אשראי? 'הצעת חוק אשראי הוגן' שמתדיינת בימים אלה בכנסת עשויה לפתור עיוות זה, אבל אל לא למחוקק ליצור חוק פופוליסטי שבו תקבע תקרת מחיר אשראי בלתי ישימה להפעלה על-ידי גופי האשראי השונים, זאת עקב תמחור לא נכון של הסיכון. קביעת תקרת אשראי נמוכה תיצור פלח שלם של אוכלוסיה שיהיה בפועל מודר אשראי, כאשר גם תנאי האשראי ללקוחות בעלי פרופיל הסיכון הנמוך יורעו.
