הגבלות סחר בלתי מכסיות בישראל

בפועל מדינות רבות בעולם עדיין מגינות בצורה גלויה ומוצהרת על השווקים המקומיים שלהן, באמצעות מכסים ובמיוחד מכסים גבוהים יחסית על מוצרי מזון וחקלאות.

אף שלהגנה המכסית חשיבות רבה בהגבלת הסחר בין המדינות, קיים גורם חשוב נוסף ופחות בולט לעין אך בדרך כלל משמעותי יותר, הגבלות בלתי מכסיות, המוכרות בעולם בשם (NTBs) Non-Tariff Barriers.

בהגדרה של הגבלות בלתי מכסיות - NTBs ניתן למנות: דרישות נוהל המפלות יבוא, הגבלות כניסה ביבוא בטענה של שמירה על ביטחון המדינה, מגבלות ועלויות נלוות אליהן בנהלי מכס, דרישות מחמירות במיוחד בתחומי הבריאות והבטיחות ודרישות טכניות ממוצרים מיובאים (בעיקר עמידה בדרישות תקנים).

בסקר חברות שנעשה על ידי ארגון ה- OECD
Co-operation and Development Organization for Economic שאליו מדינת ישראל מקווה להתקבל בקרוב, לגבי סחר עם מדינות כגון: הודו, ניו זילנד, תאילנד ועוד. נמצא שחסמי הסחר שקשה במיוחד להסיר מאחר והם חסמי סחר "בלתי נראים", כגון: נוהלי עבודה בלתי ברורים, התנהגות כושלת של הרשויות הרגולטוריות ושל עובדי ציבור הגורמים לשחיתויות ולאפליה, כולל פעילות מערכת משפטית ושיפוטית חלשה.

המצב בישראל

בנוסף למיסי יבוא בישראל קיימים מחסומי סחר רבים, המחייבים את היבואנים להשקיע זמן רב וכספים רבים ומיותרים (ברוב המקרים) כדי להתגבר עליהם. הנגישות לשוק הישראלי אמנם קלה יותר מבעבר (עד 1991 הממשלה השתמשה בצורה מוצהרת באמצעים שונים, כגון רישוי יבוא ובעיקר בתקינה ישראלית יחודית ובבדיקות תקן מחמירות ביבוא כדי להגביל אותו) אך עדיין הנגישות לשוק הישראלי (market access) קשה ומצריכה מאמצים רבים ומשאבים רבים, זאת אף שמדובר במוצרים המשווקים במדינות מערביות רבות ועומדים בדרישותיהן.

מדינת ישראל חתמה בשנת 1994 על אמנת ארגון הסחר העולמי
WTO – WORLD TRADE ORGANIZATION (קודם לכן מדינת ישראל היתה חברה בארגון זה תחת שמו הקודם
GENERAL AGREEMENT ON TARIFFS AND TRADE - GATT) הדנה בהסרת חסמי סחר בין המדינות החברות בארגון, ביניהם חסמי סחר טכניים. באמנה אף קיים פרק מיוחד -
AGREEMENT ON TBT – TECHNICAL BARRIERS TO TRADE הדן בנושא צמצום החסמים הטכניים בסחר בין המדינות החברות בארגון.

האמנה בתחום ה- TBT מכירה בצורך שהמדינות החברות בארגון WTO רשאיות לקבוע תקנים ותקנות כדי להבטיח את הביטחון ואת הבטיחות של - בני האדם, בעלי החיים, הצמחיה והסביבה ושהן רשאיות להחליט על רמת ההגנה הרצויה להן ולנקוט בכל הצעדים והאמצעים כדי להשיגם. יחד עם זאת האמנה דורשת להבטיח שהשימוש בתקנות, בתקנים ובהליכי בדיקת התאמה לתקן בארצות המייבאות יעשה רק במידת הצורך להבטחת ההגנה הרצויה, וכי לא יעשה בהם שימוש באופן המפלה את היבוא לרעה, כלומר – לא יהפכו את אותם אמצעים לחסמי סחר.

הפרק TBT באמנה קובע כי על מקבלי ההחלטות במדינות החברות בארגון WTO, כולל בישראל, במשרדי ממשלה או בגופים העוסקים בתקינה או בחקיקה טכנית אחרת, לדאוג למניעת חסמי סחר לא מוצדקים ועליהם לטפל באופן שווה וללא אפליה, לפי עיקרון ה- NATIONAL TREATMENT, במוצרים מקומיים ובמוצרים מיובאים. ההסכם קובע גם כללי שקיפות (TRANSPARENCY) לגבי הדרישות הטכניות והנוהלים לאכיפתם בישראל, מנקודת מבטו של היצואן הפוטנציאלי בחו"ל והיבואן בארץ.

לא כל הדרישות הנ"ל על פי הסכם ה- TBT מקוימות במדינת ישראל:

- בעקבות תיקון חוק התקנים הישראלי בשנת 2000 (לאחר התערבות לשכות המסחר) הקובע כי בקביעת תקן על ידי מכון התקנים הישראלי, ככלל עליו לאמץ תקינה בינלאומית…, אמנם תקנים ישראליים רבים היום הם תקנים בינלאומיים מאומצים, אך עדיין קיימים תקנים רבים בארץ שהם יחודיים למדינת ישראל או כאלה שהם אימוץ של תקינה בינלאומית אך עם "סטיות" יחודיות למדינת ישראל, הגורמות להגבלה בלתי מכסית של היבוא.

- למשרדי ממשלה שונים, כגון הפנים, הבריאות, תשתיות לאומיות, התחבורה ועוד, פעילות רגולטורית היוצרת חסמי סחר, כתוצאה מדרישות טכניות ואחרות ועריכת בדיקות יחודיות.

- אכיפת דרישות התקן ביבוא נעשית לכל המוצרים החייבים באישורי תקן לפי "צו יבוא חופשי", בשלב של שחרורם מרשות המכס בארץ, אך כמעט אין אכיפה של תקנים למוצרים מייצור מקומי המשווקים בארץ. באכיפה מפלה זו של התקינה, בין היבוא והייצור המקומי, יש הפרה בוטה של עיקרון ה- NATIONAL TREAMENT שהוזכר לעיל.

- למרות בקשות חוזרות ונשנות של לשכות המסחר ממשרד התמ"ת, לא קיים כל הסכם בין ממשלת ישראל וממשלה במדינה אחרת בעולם להכרה הדדית או חד צדדית בארץ בבדיקות ואישורי תקן מחו"ל. למכון התקנים הישראלי יש הסכם משמעותי אחד בלבד להכרה הדדית עם גופי התעדה מחו"ל, באישורים ותעודות בדיקה למוצרי חשמל ואלקטרוניקה, במסגרת הסדר ה- IECEE CB SCHEME.

משמעות הדבר היא שרוב המוצרים המיובאים לארץ אף שנבדקו בדיקות תקן בחו"ל ומלווים באישורים ותעודות בדיקה מגופי בדיקה ידועים ומוכרים בחו"ל, המצביעים על כך שהם עומדים בתקינה הנדרשת, חייבים להיבדק מחדש בארץ – במכון התקנים הישראלי. לעומת זאת מוצרים מיוצאים מישראל ומלווים תעודות בדיקת תקן ממעבדות מוסמכות ומוכרות, מהארץ או מהעולם, התעודות בדרך כלל קבילות בחו"ל.

- בארץ קיים מצב חריג לעומת המקובל במדינות מפותחות בעולם, על פיו מכון התקנים הישראלי הוא גוף יחיד ובלעדי אשר הופקד על ידי הממשלה לעריכת בדיקות תקן ביבוא. כתוצאה מכך קיים ריבוי בדיקות ביבוא, זמן ההמתנה לקבלת אישורי תקן ביבוא ארוך ומחירי הבדיקות גבוהים. ההכנסות העיקריות של מכון התקנים הישראלי, מסך הכנסות המכון של כ- 280 מיליון ₪ בשנה, מגיעות מבדיקות יבוא.

שינויים מוצעים

על ממשלת ישראל לבצע רפורמה בתחום אכיפת בדיקות התקן בארץ כדי לאפשר תנועה חופשית של מוצרים, כמקובל במדינות המערב, על ידי מספר צעדים:

* ביטול המונופול שיש היום למכון התקנים הישראלי בבדיקות תקן ביבוא ופתיחת הבדיקות לתחרות למעבדות בדיקה אחרות, מוסמכות ומאושרות.

* אימוץ תקינה בינלאומית בארץ בקצב מזורז יותר תוך הקפדה לא לבצע שינויים או סטיות בתקנים שיקבעו כתקנים ישראליים לעומת התקנים הבינלאומיים המאומצים.

* ביטול הדרישה לבדיקות תקן ביבוא בשערי הנמלים בארץ והעברת הפיקוח והאכיפה על עמידת המוצרים המשווקים בארץ בדרישות התקינה הרלוונטית לשלבי השיווק, באופן שווה וללא אפליה באכיפה בין המוצרים מיבוא ואלה מייצור מקומי.

* יש לעשות שימוש בענישה המחמירה הקיימת היום בחוק התקנים בגין עבירות תקינה, לגבי מקרים שימצאו מוצרים בשווקים בארץ שאינם עומדים בדרישות התקינה המחייבת.

המאמרים באתר זה משקפים את דעתו של כותבם ואין בהכרח חפיפה בינם לבין עמדות איגוד לשכות המסחר. במאמרים ו/או בידיעות ו/או בכל חומר אחר באתר אין משום המלצה או חוות דעת לפעילות או להימנעות מפעילות. קבלת החלטה כלשהי על סמך מידע כלשהו המופיע באתר הינה על אחריות המשתמש באתר בלבד.